"קול ישראל מירושלים שלום רב והרי החדשות. סמוך לעיר שעריים נמצאה גופת גבר ועליה סימני אלימות. המשטרה פתחה בחקירה אך עד עתה הרוצח לא אותר. מחר בשעות אחר הצהריים יצאו זקני העיר אל הנחל הסמוך ויערכו את טקס העגלה הערופה".

סביר להניח שלעולם לא תשמעו מהדורת חדשות שכזו, אך לו היו ממציאים את הרדיו בתקופת התנ"ך, הייתה זו ידיעה לגיטימית לשידור.

הכירו את מצוות העגלה הערופה, טקס מסתורי משהו שהיה נערך בימי קדם. בקצרה, עגלה ערופה היא עגלת בקר שהיו עורפים את ראשה ככפרה על רצח לא מפוענח. במאמר הבא, נלמד על המצווה, על הסיבות והמשמעות לחיינו.

עגלה ערופה כיצד

הציווי האלוקי מופיע בפרשת שופטים1 . וכמו תמיד, בתלמוד2 ובספרי ההלכה3 מובא פירוש המפרט כיצד בדיוק ניתן לקיים את המצווה.

לפניכם הטקסט מן החומש:

כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה נופל בשדה – לא נודע מי הכהו.

ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. והיה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עֻבַּד בה, אשר לא משכה בעול; והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יֵעָבֵד בו ולא יִזָּרֵעַ, וערפו שם את העגלה בנחל.

וניגשו הכהנים בני לוי – כי בם בחר ה' אלוקיך לשרתו ולברך בשם ה', ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע – וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל.

וענו ואמרו: ידינו לא שפכו את הדם הזה! ועינינו לא ראו! כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל.

ונכפר להם הדם.

ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה'.

כיצד מבצעים את דיני העגלה הערופה

כאשר על הקרקע נמצאת גופה של אדם שנרצח ולא יודעים מיהו הרוצח, לא קוברים אותו באופן מידי; חמישה זקנים מבית הדין הגדול בירושלים יוצאים ובודקים מהי העיר הקרובה ביותר למקום בו נמצאה הגופה. רק לאחר סיום המדידות, ניתן לקבור את הנרצח.

אנשי העיר הקרובה ביותר4 מביאים עגלת בקר שמעולם לא עבדו בה, ובית הדין המקומי יחד עם זקני העיר והכוהנים יוצאים לנחל איתן5 , עורפים את ראש העגלה והדיינים והזקנים רוחצים את ידיהם במקום בו נערפה העגלה.

לאחר-מכן זקני העיר אומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו", והכוהנים אומרים "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל."

טקס זה לא פוטר את הרוצח מעונש, ואם הוא נתפס לאחר-מכן הוא מקבל את עונשו.

הפסוק מציין כי יש לערוך את הטקס רק במידה ו"לא נודע מי הכהו" – לא היה עד למעשה הרצח. כאשר מעשי רצח הפכו להיות חזון נפרץ בארץ, ובמקרים רבים היו עדים למעשה – בוטל טקס העגלה הערופה6 .

מדוע?

כפי שציינו, טקס העגלה הערופה הוא מסתורי משהו. מדוע עורפים עגלה לאחר מקרה רצח לא מפוענח? האם יש בכך רעיון כלשהו? ושאלה נוספת: מדוע על זקני העיר לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה", האם היה מישהו שחשד שהם העומדים מאחרי הרצח?

מתברר כי כמו במצוות אחרות בתורה, דין העגלה הערופה הוא חלק מקטגוריית ה"חוקים7 ", אותם מצוות שאין אנו יודעים את טעמם האמיתי. עליהם נאמר כי "חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה", רק בורא העולם עצמו יודע את הסיבה לכך.

ועם זאת, מפרשי התורה כתבו הסברים שונים למצווה זו. הנה הם:

סמליות. התלמוד8 מציין כיעגלה היא בהמה שעדיין לא הספיקה להביא ילדים לעולם, ועורפים את ראשה בנחל שלא ייזרע ואף הוא לא יביא פירות, הדבר יכפר על רצח של אדם ממנו נמנע להביא פירות (ילדים) לעולם.

אחריותם של הזקנים. לו היו מלווים את הנרצח ביציאתו מן העיר, אולי איש לא היה פוגע בו. לפיכך, האחריות מוטלת על זקני העיר שלא ווידאו שכל אורח מקבל ליווי אישי9 .

פרסומת. טקס העגלה הערופה ייצור רעש גדול, מה שיגרום לכל אנשי הסביבה לשוחח על הנושא ואולי כך יתגלה הרוצח10 .

פרסומת (2). לפי דיעה אחרת, הפרסומת נעשית דווקא לרצח כדי שהידיעות יגיעו לאשתו של הנרצח והיא תוכל להינשא מחדש11 .

קורבן. למרות שבדרך-כלל מקריבים את הקורבנות בבית המקדש, היו קורבנות שהוקרבו מחוצה לו: כמו השעיר לעזאזאל והפרה האדומה. העגלה הערופה הייתה גם היא קורבן שהוקרב מחוץ לבית המקדש12 .

עגלה ערופה בהיסטוריה

אנו מוצאים שני איזכורים לעגלה ערופה עוד בתקופת האבות:

1.בברית בין הבתרים, בורא העולם ציווה לאברהם אבינו לקחת "עגלה משולשת". המדרש מציין כי בכך נרמזו לאברהם שלושה פרים – שנים מהם שהוקרבו בבית המקדש, והשלישי רומז לעגלה הערופה13 .

2. לאחר שנים של נתק, יוסף נפגש עם אחיו ושולח אותם לבשר לאביו כי הוא חי ומלך במצרים. הוא שולח עמם עגלות. הוא עשה זאת כדי להזכיר לאביו שזמן קצר לפני שהוא נחטף על ידי האחים, הם למדו יחד את דיני העגלה הערופה. ואכן, נאמר בפסוק כי לאחר שיעקב ראה את העגלות "ויחי רוח יעקב אביהם."

מסר לחיים: לא להתייאש מאף אדם

כדרכו, הרבי מליובאוויטש מוצא בדין העגלה הערופה מסר מעודד14 אפילו ליהודי שאיבד כל קשר לאלוקיו:

נאמר בפסוק "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום." לפיכך חלל מייצג אדם שזנח את הקשר שלו עם בורא העולם, והוא נחשב כמת.

יכולנו לחשוב כי אבדה תקוותו של החלל; אך הפסוק מלמד אותנו כי על זקני העיר, ואפילו על דייני בית הדין הגדול בירושלים, לצאת אל החלל. זהו תפקידם של הזקנים לספק צידה לדרך – תורה ומצוות – לכל אדם המגיע לעירם כדי לחזק את הקשר בינו ובין האלוקים.