הקשר שלי עם שמואל (סמי) רוהר התחיל לפני כעשרים שנה, בתחילת שנות התשעים. הוא ביקר ברוסיה לרגל עסקיו, בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות להשקעה.

למען האמת, הסתכלתי עליו קצת בתמיהה: "השקעות? ברוסיה?!" הייתה זו מדינה שכולם ניסו לצאת ממנה, מתוך הנחה שאין בה שום עתיד. מקום טחוב וקודר, בו מדפי החנויות היו ריקים ולא היה מה לאכול; הפעילות הכלכלית היחידה הייתה זו של המהגרים מהמדינה שמכרו את מטלטליהם ועזבו אותה עם מעט הכסף שהצליחו להרוויח תמורתם. כעת האיש הזה בא להשקיע? מתי בכלל הוא מצפה לראות רווחים מכל זה?

אז שאלתי אותו, "ר' שמואל, מה אתה עושה?"

"אני עוצמי אולי לא אזכה לראות מכך רווחים," הוא השיב, "אך ילדיי ונכדיי יזכו. אני משקיע למענם. כעת, כשהכול כאן מתמוטט, כשאיש לא צופה שום עתיד למדינה - זה הזמן להיכנס לשוק המקומי. זהו חלון הזדמנויות הנפתח רק אחת לכמה עשורים. אז, נכון, סביר שלא אראה בעתיד הקרוב רווחים מהשקעות אלו, אך נכדיי יזכו לראות אותם.

"וזה נכון באותה מידה גם בענייני קדושה, בענייני יהדות, בדיוק כמו בעסקים," הוא המשיך. "על פניו, נראה שאין כאן כל עתיד: כולם מסתלקים מכאן מה שיותר מהר, נוסעים לישראל, לאמריקה, או למערב אירופה. אך אני כן צופה כאן עתיד - עתיד מזהיר. שוב, ייתכן כי אני לא אזכה לראות אותו, אך אין ספק שנכדיי יראו. יבוא זמן ורוסיה תשוב לעמוד ביציבות על שתי רגליה, הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינה יהודית!"

תוך כדי דיבורו של ר' שמואל, ראיתי לפניי יהודי עם חזון אדיר, עם יכולת מדהימה של ראיית הנולד. הוא צפה מהפכה - והוא מילא תפקיד מרכזי במימושה. הוא היה ה"נחשון בן עמינדב" שקפץ אל הגלים הגועשים, אל תוך הים בו לא נראה כל בסיס יציב - ואף על פי כן הוא צעד פנימה בראש מורם ועיניים ממוקדות קדימה, אל עבר העתיד.

הוא עודד, שידל, דחף ופעל שיישלחו שלוחים לרוסיה. הוא לא רק היה "נאה דורש", אלא גם "נאה מקיים" - ותמך בהם כלכלית מהרגע הראשון.

בשיחות הרבות שקיימתי עמו, הוא הרבה להתייחס להשראה שהנחתה אותו. מה באמת הניע אותו לבזבז כזה הון עתק למען יהדות רוסיה? אמת המידה שלו הייתה פשוטה מאד: "אילו סטלין היה יכול לראות את זה, הוא היה מתהפך בקבר!"

רעיון זה בא לידי ביטוי במגוון הגדול של הפעילויות שמימן, שבכל אחת מהן ראה את הנקמה האולטימטיבית בסטלין. כמה מאלו עולות בדעתי כעת:

גאולת בתי כנסת

בכל פעם שר' שמואל היה שומע על בית כנסת שהולאם בידי הממשל הקומוניסטי, ושלא נראה סיכוי שיושב לקהילה היהודית - היה משקיע כל מאמץ אפשרי כדי לגרום שהדבר יקרה.

זו הייתה נקמתו המתוקה. בניין שהוחרם על ידי בריוניו של סטלין בדרך להבטחת תבוסתם הסופית של היהודים - לחשוב שבבניין זה עצמו היהדות תיבנה ותפרח מחדש - זה בהחלט יגרום לסטלין להתהפך בקברו, אילו רק יכול היה לראות זאת. אז זה חייב להתבצע!

ברית מילה

במהלך התקופה הראשונית של ההתעוררות היהודית לאחר שבעים שנות קומוניזם, היה צורך דחוף במיוחד לאתר מוהלים שיוכלו לארגן בריתות בצורה מסודרת.

יום אחד פניתי לר' שמואל בהתרגשות ובישרתי לו שאיתרנו מוהל מומחה, שהיה גם כירורג מוסמך, ושיוכל להתאים ביותר לעריכת בריתות למבוגרים.

לאחר שהתחייב על מימון מסוים, אמר לי ר' שמואל כי "המהפכה האמתית, הניצחון היהודי האמתי יהיה לערוך ברית לתינוק בן שמונה ימים, ברית בעתו ובזמנו. זה מה שיגרום לסטלין להתהפך בקברו.

"תבין," הוא המשיך, כשהוא נשמע כמו חסיד ותיק, "סטלין ביקש לנתק את הקשר המהותי בין יהודי לאלוקים. כאשר מבוגר עובר ברית מילה, זה נעשה ביוזמתו האישית: הוא שקל את היתרונות ואת החסרונות, וקיבל החלטה מודעת שעליו להימול. הוא לקח בחשבון את השקפתו של סטלין, ובסופו של דבר דחה אותה.

"אך תינוק שנימול - הוא הרי מעולם לא שמע על סטלין, ואינו יודע, ואף לא אכפת לו, מה היה אומר על כך. במקום זאת, ההורים והמוהל מסייעים לבטא את הקשר הנצחי והעמוק של התינוק עם אלוקים, את הקשר העל שכלי שלו, הנטול כל שיקול חיצוני. זהו ניצחון אמתי של היהדות על הסטליניזם!"

אמת המידה של ר' שמואל: אילו סטלין יכול היה לראות תינוקות שנימולים היה מתהפך בקברו. אזי בוודאי שאת זאת יש לעשות!

השתתפות בתפילות בבתי כנסת

אני זוכר בבירור כאשר הגיע דו"ח משליח שהתגורר במה שפעם נקרא סטלינגרד (ידועה היום כוולגוגרד). למרות שהיה שם כמה שנים, קהילתו טרם הצליחה לקיים מניין בימי חול. הדבר כאב מאד לר' שמואל. "כיצד ניתן לשפר את המצב הזה?" זה הטריד אותו עמוקות, באופן אישי מאד. מדוע? ובכן, תפילה בציבור נאסרה בזמן שלטונו העריץ של סטלין, לכן היה זה דבר נוסף שר' שמואל ידע שבוודאי יכאיב לסטלין בלי סוף. במיוחד בעיר שהתפרסמה כל כך בשל העובדה שהיא קרויה על שמו של סטלין!

בערים רבות הוא יזם את מה שהוא כינה בשם תכנית ל"העשרת הקידוש" שאחרי תפילות השבת, בכדי למשוך על ידי זה יותר יהודים אל בית הכנסת. נכון, הוא אמר, ייתכן שחלק מהאנשים יבואו רק בגלל הצ'ולנט המשובח - אך הרי אז הם גם יבואו לבית הכנסת, ויהיה מניין מכובד, ולאט לאט הם גם ייטלו חלק בתפילות.

מדוע היה כה חשוב למשוך יותר אנשים להשתתף בתפילות? משום שסטלין בוודאי היה מתהפך בקברו בגלל זה...

*

אם תחשבו על כך לרגע, זה די מוזר. יהודי שברח מאירופה, שנמלט מפני הנאצים בעור שיניו, שבנה את עושרו בקולומביה ומתגורר בארצות הברית - מה לו ולסטלין? מה יש בסטלין שכל כך מפריע לו, עד שיהיה מוכן לעשות הכול כדי "לראות" אותו מתהפך בקברו?

אני סבור שהתשובה לכך פשוטה. האמונה בה' ובתורתו בערה עמוק בתוך ר' שמואל רוהר. ובסטלין הוא ראה את התגלמותה של חוצפה מרושעת, את הניסיון חסר הבושה להשמיד את היהדות, לשים קץ לקדושה היהודית, חס וחלילה. בהגדרה, אם כן, כל מה ש"מכאיב" לסטלין הוא טוב. עבור ר' שמואל, ההתגברות על הסטליניזם הוא נצחונו של ה', זהו ניצחונה של היהדות, זכייתה האולטימטיבית של תורתנו הקדושה. וזה דרבן אותו להחיות מחדש כל כך הרבה קהילות לאחר שבעים שנות דיכוי.

הזמן חלף, ור' שמואל הגיע לביקור. הוא נסע ממקום למקום בברית המועצות לשעבר, כשהוא מבקר בבתי הכנסת הנהדרים ורואה את הקהילות פועמות בחיים יהודיים: ילדים ונוער, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, כולם חיים בעולם של יהדות.

ר' שמואל לא היה שמח; הוא לא חייך. הוא זרח. כל כולו, כל הווייתו, אמרה אושר.

אכן, הוא כן ראה את אותה נקמה יהודית - לא רק נכדיו, אלא הוא עצמו זכה לראות כמה מהפירות שהשקעותיו הניבו. הוא ראה את ניצחון היהדות.

*

הבניין המפואר של יהדות ברית המועצות לשעבר, המהפכה הרוחנית שהתחוללה כאן במהלך שני העשורים האחרונים, מאות הקהילות המשגשגות - כולם במידה רבה הודות להזדמנות ההיסטורית שר' שמואל השכיל לזהות.

אף שהשלוחים וקהילותיהם ביכו עמוקות את פטירתו בשנה שעברה, הרי בזכותו צאצאיו הרוחניים מצטרפים לילדיו הביולוגיים בתור יהודים גאים. מדינות אלו למעשה מלאות באלפי נכדיו וניניו הרוחניים של ר' שמואל. ובאמצעותם הוא ממשיך לחיות.

היהדות בברית המועצות לשעבר, והעובדה שסטלין מתהפך בקברו - נזקפים במידה מכרעת לזכותו של ר' שמואל, אדם עם חזון עצום, ועם אמונה גדולה אף יותר.

יהי זכרו ברוך.