השבת שלפני חג הפסח, מכונה בשם שבת הגדול. לשבת זו יש מנהגים מיוחדים וגם היסטוריה משלה.

נפתח בקצת היסטוריה.

זמן קצר לפני יציאת מצרים, בורא העולם ציווה את בני-ישראל להתכונן לקראת היציאה הצפויה ממצרים. ביום ארבעה עשר בניסן יהיה עליהם לשחוט קורבן מיוחד, את קורבן הפסח; אך היה עליהם לרכוש אותו ולהביא אותו לביתם ארבעה ימים קודם לכן, בעשירי לחודש.

באותה שנה – שנת 2448 לבריאת העולם – העשירי בניסן חל ביום השבת.

בכורי מצרים ראו את היהודים רוכשים כבשים ועיזים בהמוניהם, והם ביקשו לברר על מה המהומה.

"אנו עומדים להקריב קורבן פסח כי בקרוב בורא העולם עומד להרוג את כל בכורות מצרים" השיבו היהודים.

כששמעו זאת הבכורים, הם מיהרו להוריהם. "שחררו את היהודים!" הם ביקשו מהם, "הם הבטיחו כי תשע מכות יבואו על ראשנו, וכולן התקיימו; איננו רוצים למות!" ההורים סירבו, ואז פרצה מלחמה בין הילדים להוריהם. במלחמה זו היו קורבנות משני הצדדים, ועל כך נאמר בפסוק "למכה מצרים בבכוריהם."

כאמור, סיפור זה אירע בי' בניסן, אך מכיוון שיום זה הוא יום פטירתה של מרים, קבעו את חגיגת הנס מדי שנה לשבת שלפני חג הפסח והיא קיבלה את השם "שבת הגדול1."

בעוד זוהי הסיבה הקלאסית המובאת בספרי ההלכה, סיבות רבות נוספות ניתנו מדוע נקראה השבת בשם זה.

דיעה אחת2 אומרת כי שבת זו נקראת על שם פסוק הנאמר בהפטרת השבת, "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא3."

דיעה נוספת4 מציינת שמצוות הקרבת קורבן פסח הייתה הראשונה בה הצטוו בני-ישראל. בכך, כביכול, הם הפכו ל'גדול' המחוייב בקיום המצוות, ולפיכך השבת מציינת את יום גדילתם של עם ישראל.

מה עושים בשבת הגדול?

נהוג כי בשבת זו הרב נושא דרשה ארוכה לפני בני הקהילה, בה הוא מלמד את כל ההלכות החשובות לדעת לחג הפסח. מעניין כי יש האומרים5 שבשל הדרשה הארוכה וה"גדולה" קיבלה השבת את שמה...

בנוסף לכך, בקהילות רבות – כולל בקרב חסידי חב"ד – נהוג לקרוא חלק מההגדה, מתחילתה ועד לקטע המסתיים "לכפר על כל עוונותינו."

כאשר חג הפסח חל ביום ראשון ושבת הגדול היא גם ערב פסח, קיימים דינים מיוחדים הקשורים לסוף זמן אכילת חמץ, ביעור חמץ ועוד.

לסיום

מי יתן שכשם שנעשה נס גדול לאבותינו, כך יחולל בורא העולם נס גדול עמנו ויוציא אותנו לחירות אמיתית, עם בואו של המשיח.

עוד על שבת הגדול במאמרים שלפניכם: