בכל פעם שמשהו קורה בארץ, הדבר מופיע בראש החדשות בארצות הברית, אירופה וברחבי העולם. כבר התרגלנו לתשומת הלב שאנו מקבלים, לטוב ולרע.

אבל רוב אזרחי העולם (למעט היהודים), קוראים על החדשות בישראל כמו משהו שמתרחש אי-שם, בארץ קטנה במזרח התיכון. לא משהו שאמור להשפיע על חייהם; פיגועי הטרור, חלילה, הם דבר שמאיים על מי שגר ביהודה ובשומרון, בתל-אביב ובאילת, בירושלים ובחיפה... אך בניו-יורק, פריז וברלין החיים ממשיכים כהרגלם.

ביום בהיר אחד בספטמבר של שנת 2001 הכול השתנה. היה זה בשעה 8:46 בבוקר, כאשר המטוס הראשון התרסק אל המגדל הצפוני של מגדל התאומים. אנשי התקשורת חשבו שזו תאונה או תקלה. אבל פיגוע? בארצות הברית? בניו-יורק, התפוח הגדול, העיר ללא הפסקה? אף אחד לא האמין שזה עלול לקרות.

לא מזמן קראתי תיאור של אזרחית ארצות הברית ששהתה בארץ באותו יום. היא מספרת כיצד היא נכנסה אל המספרה, על המסך ריצדו מראות המגדל הבוער אבל האנשים במספרה לא הקדישו לכך תשומת לב מיוחדת. ואז היא צעקה "פיגוע!" ולפתע כולם השתתקו. אסון טבע, תקלה טכנית – אך פיגוע בארצות הברית?

השבוע אנו מציינים עשור למתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001.

כעשור קודם לכן, ביקר ראש עיריית אריאל, רון נחמן, אצל הרבי מליובאוויטש. הוא סיפר לרבי כי הוא עומד להרצות בפני יהודים וגויים, ולהתראיין באמצעי התקשורת. כיצד ניתן להסביר להם את עמדתה של ישראל? ביקש לדעת.

הרבי השיב לו:

ארץ ישראל חזקה היא אינטרס של כל העולם, כולל ארצות הברית. כי ישראל היא זו שנלחמת בטרור ובולמת את ההתפשטות של מדינות כמו סוריה ואיראן, שהם נגד ארצות הברית לא פחות מאשר ארץ ישראל ואולי עוד יותר.

זיכרו כי הדברים נאמרו בשנת 1992. שנים בהם העולם ראה את האינתיפאדה כסכסוך מקומי, בעיה של כמה מדינות במזרח התיכון שלא מצליחות להסתדר ביניהן. אבל הרבי ראה והבין כי הטרור לא מאיים רק על ישראל, הוא מבקש לפגוע להשתלט ולהרתיע את העולם כולו.

אם נדע להסביר זאת לארצות הברית, באו"ם ובכלי התקשורת, אולי הם סוף-סוף יבינו כי ההצלחה שלנו במאבק בטרור היא ההצלחה שלהם, וכשלון שלנו, חלילה, יפגע בהם לא פחות מאשר בנו. אם נדע להסביר לעולם המערבי כי כולנו כאן באותה סירה, אולי נוכל לאגד כוחות ולעשות כל שביכולתנו כדי להגן על עצמנו ועל העולם כולו.