חברה בעלת שם עולמי בייצור שעונים ייצרה שעון יד מדהים.

היא כינסה מסיבת עיתונאים גדולה במהלכה השיקה את השעון. המנהל הגאה הציג את פרי פיתוחיה והראה לכולם את מגוון האפשרויות.

'מה השעה בבקשה' – שאל אותו עיתונאי אחד כשהסתיימה מסיבת העיתונאים.

המנהל הביט בשעון הפלא והחוויר והאדים חליפות. מרוב אפשרויות ותוכניות שהכניסה החברה במכשיר, היא שכחה פרט אחד קטן ופשוט: השעון...

זהו אגדה דמיונית ישנה שהצחיקה אותנו כשהיינו ילדים. אני לא באמצע כתיבת ספר על הילדות הטובה שהייתה לי, אלא שנזכרתי בה השבוע עם התקרב חג הפסח ועימו ההכנות הגדולות ובראשן הניקיון ה'מטורף' של הבית.

אנשים רבים, יהודים טובים וישרים, מקפידים לנקות את ביתם מפירורי חמץ וגם לסגור את השאריות ערב התקדש החג במקום סגור כדי שאיש לא יגע בו, חלילה. אך את העיקר הם שוכחים: הם פשוט לא מוכרים את החמץ שנשאר ברשותם. ועם כל הכבוד על ההשקעה בניקיון ובבידוד החמץ הם 'לא יכולים לדעת מה השעה' שכן החמץ נשאר ברשותם, והתורה אומרת כי בפסח אסור שחמץ יראה או ימצא ברשותנו.

אז הזדרזו בהקדם האפשרי למכור את החמץ שלכם. אל דאגה: תוכלו לעשות זאת גם ללא שירותים של עו"ד אזרחי שיעיין בעשרות תתי סעיפים כדי למכור את החמץ. כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ כאן ולמלא את הטופס. אם כל דבר בחיים היה כל כך פשוט למכירה, הייתי נוהג ברכב חדיש מזמן...

כדאי גם לדאוג שידידיך ומשפחתך ימכרו אף הם את החמץ.

והבייגלה שאתה אוהב מה יהיה עליו, אתה שואל? מיד בצאת החג האחרון. הוא כבר יהיה אז שלך בחזרה...