מהו תפקיד האישה ביהדות?

האשה והאם בבית היהודי נקראת "עקרת הבית", היינו עיקרו של הבית. היא זו שקובעת את אופי הבית ואת האווירה בו.

רצון ה' שלכל בית יהודי תהיה תדמית יהודית בכל המובנים, לא רק בשבת ובשאר ימים טובים, אלא גם בימי חול רגילים ובנושאי חולין.

ייחודו של הבית היהודי הוא בעצם התנהלותו לפי הוראות התורה, שרק כך הוא הופך משכן לה', בבחינת בית מקדש קטן עליו נאמר, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה: ה').

בבית זה מורגשת הקדושה בכל ימות השבוע, לא רק בשעת התפילה ולימוד התורה, אלא אף בזמן של פעולות רגילות כמו אכילה, שתיה וכדומה, כמו שכתוב, "בכל דרכיך, דעהו". את זמני הארוחות רצוי לנצל לא רק לאכילה, אלא לעבודת ה' בקדושה ובטהרה ע"י נטילת הידיים קודם הסעודה, אמירת הברכות על האוכל וברכת המזון בתום הסעודה. כל פרט הקשור במאכל ובמשקה, צריך להיות בהכשר מוסמך.

בבית זה היחסים ההדדיים בין הבעל לאשתו מושתתים על טהרת הקודש, ע"י שמירת הלכות טהרת המשפחה (הכוללות טבילה במקוה), מתוך הכרה מליאה ב"שותף" השלישי לחייהם, הוא זה שיוצר מתוכם חיים חדשים כהוראת התורה במילים "פרו ורבו". רק דרך זו היא ערובה לילדים שיוולדו בקדושה ובטהרה, איתנים ונחושים בדעתם ובלבם לגבור על כל הפיתויים והניסיונות שהחיים עלולים לזמן בדרכם. יתרה מזו, שמירת הלכות טהרת המשפחה היא המפתח לאחווה, אהבה, שלום ורעות בין בני הזוג בפרט ובקרב התא המשפחתי בכלל.

מעל הכל, עיקר חובת ההורים בבית היא להחדיר לילדיהם כבר מקטנותם ממש אהבת ה', יראת ה' וקיום המצוות בשמחה. מעבר לרצונם להעניק לילד את כל טוב העולם הזה בגשמיות, עליהם לדעת כי ירושתם האמיתית והנצחית היחידה, היא חינוך הילד להכרה שרק התורה ומצוותיה, הן מקור חייו ותכלית קיומו.

מכל האמור לעיל, מצטיירת תמונה ברורה באשר לאשה היהודיה, שאין שני לה. זו היא שמשרה בבית אווירה יהודית אמיתית, היא המופקדת על כשרות המזונות והמשקאות שנכנסים למטבחה ומועלים על שולחן האוכל והיא שמקבלת את השבת מידי יום שישי זמן מה לפני השקיעה, בהדלקת נרות שבת. בזכותה זוכים כל בני הבית, הבעל והילדים כאחד, לחיים של אושר ושלווה.

מלבד מצות הדלקת הנר, הפרשת חלה מן העיסה ומצוות אחרות שמופקדות בידי כל בת ישראל, ישנם עניינים נוספים שמדרך הטבע נפעלים רק באמצעותה, כיוון שכל מה שמתרחש כאן למטה בדרך הטבע, נובע ממקורו העל טבעי שבקדושה, שהוא שורש לכל הטוב בעולם הגשמי. מסיבה זו, מצות שמירת טהרת המשפחה היא בידי האשה היהודיה, אם כי הבעל נדרש לעודדה ולהקל עליה במידת הצורך ולא לעמוד בדרכה, חלילה.

הקב"ה מסר בידי הנשים היהודיות שליחות קדושה – לשמור על מצות טהרת המשפחה ולהפיצה בסביבתם וכן להיות פעילות בארגונים יהודיים חיוניים הקשורים לבית היהודי. טהרת המשפחה בכללותה, מלבד היותה עמוד התווך לקדושת הבית וערובה לבריאות הגופנית והנפשית של הילדים, השלכותיה מתמשכות לדורי דורות ולנצח נצחים.

על האשה לזכור כי הבורא מראש העניק לה כוחות ליישם אותן מצוות בהקפדה בחייה היום יומיים, שאם לא כן, אין כל היגיון או צדק להטיל עליה משימות שהן בלתי אפשריות לביצוע.

ראוי לזכור שהיהדות נקבעת ע"י האשה היהודיה. לפי ההלכה היהודית, אם האם יהודיה, אזי הבן יהודי אף הוא. אם רק האב יהודי אך האם אינה, הילד לא נחשב ליהודי. מכאן מובן תפקידה העיקרי של האשה בשימור הזהות היהודית וערכיה.

מהאמור לעיל אין להסיק כי מקומה של האשה הוא בבית בלבד וכי היא אינה רשאית להתפתח בתחומים אחרים. כוונתנו להדגיש כי מודעות האשה כעיקרו של הבית, צריכה להתרכז בראש ובראשונה בתא המשפחתי הפרטי, הגרעין לקהילה היהודית כולה. הפסיכולוגיה המודרנית, אף היא הגיע בשנים האחרונות למסקנה הנחרצת, המבוססת על אמיתות התורה, לפיה אהבה, חום וערכי מוסר ויושר מוצקים, הם אבני הבניין העיקריים לכינון חברה בריאה. לכן כל משרה שבאה על חשבון חובתה וזכותה של האשה במסגרת הבית, אינה רצויה.

כאשר האשה היהודיה בונה את ביתה ומחנכת את ילדיה לאורה של התורה ומצוותיה, אזי היא ראויה להשתבח בכינוי "אשת חיל" ו"אשה יראת ה' ", כפי שמכנה אותה שלמה המלך בספרו.

חזרה לשורשים

כל אשה יהודיה היא בת לארבעת האמהות, שרה, רבקה, רחל ולאה ובתור שכזו, עליה לזכור כל העת את שורשיה.

מי שמתבונן בנפלאות הבורא, יגלה עד כמה תפקיד השורשים מהותי וחיוני לקיום הצמח, בהיותם מקור חיותו מראשיתו והם שמזינים אותו כל עת קיומו בכל המרכיבים החיוניים לו, ממים ועד מינרלים שנמצאים באדמה.

אף כי השורשים עצמם צריכים לדאוג לקיומם, לצמיחתם כמו גם להתפתחותם וחוסנם, עליהם מוטל להזין את הצמח באופן שיאפשר את התפתחותו המליאה ואת פוריותו, עד להנבת פירות שעתידים להצמיח כמותם במחזוריות בלתי פוסקת. בה בעת, השורשים הם הבסיס האיתן ששומר על הצמח לבל יסחף ע"י רוחות חזקות או גורמים הרסניים אחרים.

בדומה לשורשי הצמח, כן הדבר גם לגבי שורשינו הרוחניים, שתחילתם ועיקרם הם אבות ואמהות האומה, אברהם, יצחק ויעקב, כמו שאמרו רבותינו, "שלושה קרויים אבות" ושרה, רבקה, רחל ולאה. כל אחד מאבני בניין אלה של העם היהודי, תרם מתכונותיו הייחודיות רק לו, שהתמזגו למהות אחת היוצרת את אופיו המיוחד של עם ישראל.

החלוץ שסלל את הדרך לכולם היה אברהם, עליו נאמר, "אחד היה אברהם", שכן רק הוא בדורו הגיע להכרה באחדות ה', אותה פרסם בגאון לכל יושבי תבל, במסירות נפש עצומה, אל מול העולם האלילי שניצב מולו.

העם היהודי, צאצאיו של אברהם אבינו הנושאים את דגלו, גם הם ניצבים מעטים כנגד מציאות של ריבוי אלוהויות. הבטחת ה' לאברהם בפסוק המופיע בחומש בראשית, "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' ", היא שכרו על מסירותו המוחלטת לקב"ה ודביקותו בו.

בדימוי האבות לשורשים, מצביעים חכמינו על תכונה נוספת מעבר לתפקידם כהורים. ההורים יולדים את ילדיהם ומעבירים להם בירושה חלק ניכר מתכונותיהם הגופניות, הנפשיות והרוחניות, אם כי קיום הילדים אינו תלוי בהם ישירות; הילדים יכולים להתרחק מהוריהם, לעזוב את ביתם ולהוסיף לחיות גם לאחר פטירת ההורים. לכאורה בנקודה זו, אין המשל דומה לנמשל, מאחר שלגבי הצמח, השורשים מהווים חלק בלתי נפרד ממנו ורק דרכם הוא מקבל ללא הרף את כל הדרוש לעצם קיומו. אלא שגם כאן, ההשוואה היא תקפה, שכן האבות והאמהות בעם ישראל, הם שממשיכים לחיות את האומה כולה מאז ועד ימינו.

על כל יהודי ויהודיה לדעת שלאורך כל הדורות הם משתייכים לאותם שורשים מזינים ומחיים שמקורם באבות ובאמהות, כבני העם היהודי הנקרא בפי הקב"ה, "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".

לצערנו הרב, ישנם יהודים שמסיבה כזו או אחרת כלל לא מודעים לשורשיהם וכאלה ששורשיהם כה התרופפו, עד כדי סכנת התנתקות, חלילה. צו השעה קורא לכל אחד ואחד לא לעמוד מנגד, לגייס את כל כוחותיו למטרה זו של הצלת אותם תועים בדרכם ולקשר אותם שוב לזהותם האמיתית כבני העם היהודי.

במבצע הצלה זה, תפקיד האשה, בהיותה עקרת הבית, הוא בעל חשיבות עליונה, שהרי היא שקובעת את אופי הבית והאווירה בו והיא זו בעיקר שמעצבת את חינוך הילדים.

כמו כן, גם בפני כל בת ישראל עומדת משימה ראשונה במעלה להכין את עצמה לתפקידה החשוב: בניית בית יהודי ברוח אמהותיה הקדושות. כפי שצויין לעיל, תהליך בניית הבית היהודי הוא כפול: במעגל הפרטי, על האשה לעסוק בצמיחתה האישית ובהתפתחותה בד בבד עם חיזוק והפצת היהדות במעגל החברתי, תוך סיוע לכל עניין יהודי בקרב הקהילה, היכן שתרומתה כאשה היא נחוצה, כמו חיזוק מצוות כשרות, טהרת המשפחה, הדלקת נרות שבת ועוד.

לבסוף, כהמשך לדימוי הקודם, כמו שבשורשים המראה החיצוני המרהיב אינו בעל משקל רב, כך גם האדם אינו צריך להתחשב בדעת הזולת לגבי עניינים שבחיצוניות. השורשים עושים את מלאכתם בצניעות וללא התבלטות, לעיתים אף בהסתר. בדומה להם, כן הוא תפקיד האשה והבת היהודיה.

בעולם בו אופנה ומראית עין שולטות בראש כל חוצות, עולם בו התועלתיות שקולה יותר מערכי נצח, אל לאם או לבת היהודיה להתחשב ב"מה תגיד השכנה". עליהן לייסד את ביתן על אדני התורה והלכותיה, גם אם ישנם אלה שטוענים שכבר עבר זמנן והן צריכות לפנות דרך לכל מיני רעיונות מודרניים של "מוסר חדש". כיהודים, אנו גאים באותם שורשים "מיושנים", שתמיד מתחדשים ונשארים לנצח נצחים. עלינו לשאוף כל העת לחזק את אותם שורשים ולהיות נאמנים להם יותר, כחלק מהעם היהודי אותו בחר הקב"ה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

האושר היהודי האמיתי

לסיום כדאי להזכיר פתגם חסידי שאומר:

האושר היהודי האמיתי אינו מתבטא לא ברכוש ולא בכסף. האושר היהודי הנצחי מושג רק ע"י זה ששומר תורה ומצוות ומביא לעולם ילדים ונכדים שומרי תורה ומצוות.