בעקבות הסיפור "במשך 18 שנה הוא התעלל בי" זרמו לתיבת הדוא"ל שלי תגובות אין ספור: חלקן החמיאו, אחרות ביקרו והיו כאלו שפשוט חיפשו עזרה.

למה הן פשוט לא קמות ועוזבות? הייתה אחת השאלות שחזרו על עצמן. למה הן לא בורחות? מה, הן מזוכיסטיות? מדוע גברים מכים?

והיו גם קביעות. אצל החרדים אין אלימות. האישה אשמה. זה קורה רק אצל מעמד סוציו-אקונומי מסויים.

לצערנו השאלות והסטיגמות האלו נפוצות מאוד. אך חצי הכוס המלאה היא שכיום המודעות לנושא גבוהה מבעבר: יש מקלטים לנשים מוכות, סיוע משפטי חינם, סדנאות ומערכי תמיכה, הכוונה לאישה המוכה הרוצה לצאת ממעגל האלימות וטיפול בגברים המכים וכל זה מטעם הרשויות המקומיות. ניתן להשיג עזרה גם במספרי טלפון מיוחדים הפועלים 24 שעות ביממה למען אלו הסובלים מאלימות (ראו בסוף הכתבה), או לאתר באינטרנט אתרים של גופים הפועלים להפסקת התעללות ומניעתה.

הכתבה שלפניכם נכתבת כדי להבהיר את הסטיגמות השונות השוררות בנושא, לצד עידוד לאלו הסובלים/סובלות מכך. אני יודעת שזה נושא רגיש שרק הקריאה עליו עלול לעורר תחושות לא נעימות בקרב רבים מהקוראים, אך לו רק קורא/ת אחת ייעזרו בה, והיה זה שכרי.

מהי אלימות?

מהי בעצם אלימות? מתי התנהגות מוגדרת כאלימות?

האלימות על פי הגדרת המחוקק זו התנהגות שעל ידה אדם כופה את רצונו על הזולת בניגוד לרצונו.

אלימות יכולה להתבטא בדרכים שונות.

היא יכולה להיות מכות (אלימות פיזית); כפיית יחסי אישות ללא הסכמה (אלימות מינית); שימוש קבוע בביטויים משפילים או באיומים – "את אפס" או "ארצח אותך" או "מי ירצה אותך בכלל " (אלימות רגשית ומילולית).

ישנה אלימות כלכלית, בה האישה תלויה לגמרי בבעלה מבחינה כלכלית, אין לה נגישות לכסף והיא לא מורשית לצאת לעבודה. במקרים "טובים" יותר, היא מקבלת סכום מוקצב מראש שעמו היא צריכה להסתדר במהלך השבוע. וכשהוא נגמר אין אוכל בבית.

וישנה אלימות סמויה. זו האחרונה קשה מאוד לזיהוי. בעוד את שאר ההתעללויות ניתן לראות – מכות, השפלות, קללות – את האלימות הסמויה קשה מאוד לאתר, לעתים רבות לא ניתן להוכיח אותה ולפיכך היא הקשה מכולם.

אם באלימות רגילה יש סימנים כחולים, באלימות סמויה הדברים נאמרים בשקט ובדיפלומטיה, ואיכשהו בסוף השיחה תמיד יש צד אחד צודק. שיחות כאלו, בדרך-כלל, מתישות ומעייפות את מי שמתעללים בה.

לדוגמה: הבעל מפרגן לאשתו לצאת לעבוד, אבל ברגע שהיא מתחילה לעבוד בדיוק אז הוא צריך את הרכב למרות שהם קבעו מראש שהיא תוכל להשתמש בו לצורך עבודתה. או שהוא לא מפסיק לשכנע אותה שבשביל המשכורת העלובה הזאת חבל לה לצאת מהבית בכלל ועם היכולות שלה היא יכולה למצוא משהו יותר טוב (נשמע כאילו הוא מפרגן לה, נכון? לא נכון.). אלימות כזו יכולה לבלבל את האישה החושבת שהוא בעל נהדר, מפרגן לה ומעודד אותה, בעוד למעשה הוא גורם לה לאבד את המוטיבציה.

לאלימות אין צבע, דת, גזע, מעמד או השכלה והיא הרסנית כלפי כל המשפחה

בעבר סברו שאלימות במשפחה היא נחלתם של משפחות הרוסות, עניות וחסרות השכלה. שייכו את התופעה לעדות מסויימות, והיו מגזרים שסירבו להודות שזה קיים גם אצלם.

כיום ידוע שאלימות כלפי נשים זו תופעה הקיימת בכל המגזרים ובכל שכבות האוכלוסיה ללא הבדל דת, גזע מעמד סוציו- אקונומי או השכלה. היא קיימת אצל דתיים ושאינם כאלה, אצל ימניים ושמאלנים, אצל עשירים ועניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי אקדמיה ופועלים פשוטים, מפורסמים ואנונימיים ואפילו בקרב אנשי המקצועות הטיפוליים.

האלימות כלפי האישה הורסת ופוגעת בכל המשפחה. ילדים שהיו עדים לאלימות כלפי אמם, גם במקרים שהם עצמם לא חוו אלימות מצד האב, מגלים תופעות של פוסט טראומה. חלקם מסתגרים בתוך עצמם ומנתקים את עצמם חברתית מחשש שבדיוק ברגע בו החברים יגיעו הביתה תהיה התפרצות אלימה נוספת. ילדים העדים לאלימות בבית מגלים בעיות בלימודים, בעיות התנהגות, אלימות כלפי עצמם וכלפי הזולת ועבריינות, ביטחונם העצמי נמוך והם מלאי כעס וחרדה..

מדוע הן פשוט לא קמות ועוזבות?

כפי שציינתי בפתיחת הכתבה, אחת השאלות שחזרו על עצמן היו למה הן פשוט לא קמות ועוזבות? אם היא כל כך סובלת, שתברח!

מה באמת מחזיק אותן שם?

ישנן לכך כמה סיבות.

ישנן נשים שמפחדות מהתגובה האלימה של הבעל. כלי התקשורת מדווחים חדשות לבקרים על מקרי רצח של נשים ע"י בני זוגן. אישה מוכה יודעת שכל צעד שלה לקדם מהלך של עזיבה יכול לעלות לה בחייה. כל עוד אין לה תמיכה כלשהי מבחוץ היא מפחדת לעזוב אותו שמא הוא ירצח אותה. הפחד מונע ממנה להתלונן במשטרה או לגשת לבקש עזרה כדי להפסיק את האלימות.

אחרות פשוט מתביישות. לחלקן תחושת אשמה (אני באמת רעה, מגיע לי...) או שהן פשוט מרגישות שנכשלו ולכן הן לא משתפות אף אחד במה שהם עוברות ולפיכך הן מרגישות בודדות וחסרות אונים. במשך הזמן הן מאבדות את ביטחונן העצמי ואת הערך העצמי שלהן, הן מרגישות שהאישיות שלהן נמחקה, שהן כבר לא קיימות בזכות עצמן ומאבדות את האמון בעצמן.

ישנן כאלה שמאמינות שהמצב ישתפר מתישהו. נשים שבתחילת הקשר הכירו את בן זוגן כאדם אוהב ומתחשב, מקוות שהוא יחזור להיות כפי שהיה. היחס המשתנה שלו כלפיהן גורם להן לתחושות מעורבות של אהבה ושנאה בו זמנית. בזמן התפרצות אלימה כלפיהן, הן חשות כעס, פחד, חוסר אונים, השפלה ושנאה כלפי הבעל; אבל כשמגיע שלב ה"ירח דבש" השלב של אחרי ההתפרצות בה הבעל מביע חרטה ומבטיח שזה לא יקרה שוב, השלב בו הוא מביע צער על מעשיו ומפייס אותה, הן רואות את הצד הרך שבו ואפילו מרחמות עליו ומדחיקות את התנהגותו האלימה. כך נוצר מצב פרדוקסלי שדווקא כשהן זקוקות לתמיכה רגשית ואהבה הן מקבלות זאת ממי שפגע בהן ויצר את כל הבעיה. כמובן שזה מחזק את דפוסי ההתנהגות האלימה של הבעל שמצליח כל פעם מחדש להכניע את האישה ולהשיג את מבוקשו. וגרוע מכך, במשך הזמן שלב "ירח הדבש" – כלומר החרטה ובקשת הסליחה – הולך ומתקצר עד שנעלם. ואז נגמרת התקווה.

לצערי, פעמים רבות גם כאשר האישה פונה לעזרה, הסביבה והמשפחה הן אלו שמונעות ממנה לעזוב את בעלה המכה. אם במקום להעניק אוזן קשבת ולסייע ככל האפשר הן מאשימות אותה ומעבירות ביקורת על תפקודה, האישה שחווה התעללות חשה בודדה יותר, תחושת האשמה שלה מתעצמת ובטחונה והערכתה העצמית שהיו נמוכות כבר קודם לכן עקב ההשפלות החוזרות ונשנות מידרדרות לרמות נמוכות אף יותר.

ישנן נשים שחנוכו ששלימות המשפחה היא ערך עליון העומד מעל הכול ולפיכך הן לא עוזבות. הן גדלו וחונכו במשפחות שמצהירות "אצלנו אין גירושין" כך שגם אם הן רוצות לעזוב אין מי שיתמוך בהן.

ולסיום, אישה שבמשך שנים לא הורשתה ע"י בעלה לצאת לעבוד מפחדת לעזוב עקב התלות הכלכלית שפיתחה בבעלה. היא לא מאמינה שהיא שווה ושמישהו ירצה בכלל להעסיק אותה, והיא מפחדת שלא תוכל לכלכל את עצמה וילדיה. לכן היא נשארת עם בעלה.

כמה מילים על הגבר האלים

אל תתנו לפוזה החיצונית שלו לבלבל אתכם: הגבר האלים הוא גבר שבתוך תוכו מרגיש חסר ערך. הוא תלותי, חלש ופגיע. כאשר הוא מפעיל אלימות כלפי אשתו ומשפיל אותה, הוא מרגיש שהוא מעליה, הוא מרגיש חזק ושולט.

הגברים האלימים בתוך תוכם הם אנשים מפוחדים והפחד שמא אשתו תעזוב אותו מניע אותו לעשות הכול, כולל שימוש בכוח פיזי, על מנת להשאיר את אשתו בשליטתו.

כיצד אפשר לעזור לאישה לצאת ממעגל האלימות?

ראשית כל, אם אישה שמתעללים בה פונה לעזרתכם, חשוב מאוד שתזכרו שתפקידכם הוא לעזור לה ולא להעביר ביקורת או להאשים אותה במצב. היא לא אשמה. לאף אחד אין זכות להרים עליה יד. האשם הבלעדי בהתנהגותו של הבעל המכה הוא הבעל בעצמו.

שנית, כפי שכבר כתבתי קודם, אישה מוכה יודעת שכל צעד שלה לקדם מהלך של עזיבה עלול לעלות לה בחייה. היא יודעת שכל סימן לעזיבה או ניסיון פרידה הוא מסוכן עבורה. לכן אישה הרוצה לצאת ממעגל האלימות חייבת להיעזר באנשי מקצוע שידריכו אותה כיצד לעשות את זה באופן נכון ובטוח.

ואם את בעצמך נמצאת במעגל האלימות ברצוני להקדיש את השורות הבאות במיוחד עבורך:

זכרי, את לא לבד. יש מי שיעזור לך. ישנם אנשי מקצוע, מרכזים למניעה וטיפול בהתעללויות, אל תמותו מבושה, אתן לא אשמות, לכו לבקש עזרה. גם לכן ולילדיכן מגיע איכות חיים, גם לכן מגיע לחיות חיים שמחים וטובים. חיים נטולי אלימות.