"נקברתי בעודי בחיים"

הרגשתי כאילו קוברים אותי בעודי בחיים, שוקעת בחול טובעני ולא יכולה למצוא את דרכי החוצה. כך הרגשתי אחרי הלידה של ילדי השישי.

הייתי עצבנית; בכיתי; הייתי מותשת, אך עם זאת לא יכולתי להירדם. נדמה היה שכל יום שחולף הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. הילדים שלי התרחקו ממני; בעלי הסתובב לידי בחיל וברעדה. הייתי משוכנעת שהמשפחה שלי והעולם כולו יתנהלו הרבה יותר טוב בלעדיי.

על אף שבאותה העת הייתי מיילדת מוסמכת, היה הידע והניסיון שלי בנושא דיכאון אחר לידה שווה לזה של כל אדם ממוצע מן היישוב, ולרוע המזל גם לזה של מרבית הרופאים. דיכאון אחר לידה קרה אך ורק לנשים "אחרות" שכבר היו להן בעיות פסיכולוגיות.

בכל מקרה, אני בוודאי שלא אסבול מדיכאון אחר לידה. הייתי "מאושרת" מדי! תמיד ראו בי אדם מיומן, מלא מרץ וחיובי. אבל לפתע הבנתי שאם מיכל יכולה לסבול מדיכאון אחר לידה, אז כל אחת יכולה לסבול ממנו.

אחרי שנולד ילדי השישי, לפני 14 שנה, סבלתי מדיכאון אחר לידה. רק אחרי הלידה הזאת קלטנו הרופא שלי ואני שכנראה סבלתי מדיכאון אחר לידה גם אחרי הלידות של חמשת הילדים האחרים שלי. התקשיתי להתמודד אבל הסברתי זאת בילדים שנולדו בטווח קרוב מדי, המון עומס וחוסר סיוע בעבודות הבית. אפילו לא הייתי מודעת לכך שהתסכול הקיצוני שלי והחרדה לא היו חלק "תקין" מעצם היות אם צעירה. למזלי חיי הנישואין שלי טובים, יש לי גם חברים טובים וקהילה מלוכדת, התמיכה שלהם יחד עם הרצון שלי סייעו לי לצאת מתוך האירועים הדיכאוניים הקלים האלה.

אך הפעם, אחרי לידה מספר שש, הרגשתי ממש רע! עדיין חולפת בי צמרמורת כשאני חושבת על תחושת הבדידות האיומה הזאת. הרגשתי כל-כך בודדה. בדיוק עברנו דירה ומערכות התמיכה המוכרות וחבריי היקרים היו רחוקים. חשבתי שבעלי, ילדיי וכל העולם כולם נגדי. באופן אינטלקטואלי ידעתי שהמחשבות שמסתובבות בראשי הן לא הגיוניות, אבל לא יכולתי לשלוט בהן. בו זמנית ממש נחרדתי מהרעיון לדון עם מישהו על הכעס האיום והמרירות שבי.

לבסוף, ארבעה חודשים אחרי הלידה, הציעה חברה ותיקה שאגש לטיפול. תודה לא-ל, שמעתי לעצתה.

האפלה והענן הכבד החלו להתפוגג לאיטם בחודשים שלאחר מכן. באותה העת התהליך היה כואב וקשה, עם הרבה עליות וירידות. בהתחלה ניסיתי לשוחח עם פסיכולוגית. אבל אחרי זמן קצר הבנו שהפתרונות היצירתיים שפעלו בעבר – עזרה בניקיון הבית, תזונה נכונה והתעמלות שוב אין בהם די כדי לשפר את המצב הפעם. הפסיכולוגית הפנתה אותי לפסיכיאטר שרשם לי תרופות נוגדות דיכאון. תרופות, ביחד עם ייעוץ, סיפקו את ההקלה שהייתי זקוקה לה. חלפו מספר שבועות עד שהתרופות התחילו להשפיע ועדיין הרגשתי רע מאוד לפני שמצבי התחיל להשתפר. הייתה זו תקופה מתסכלת עד שהתחלתי לחזור לאט לעצמי. אני יכולה לומר בכנות שחלפה כמעט שנה עד שבאמת הרגשתי מאה אחוז בסדר!

אני יכולה להציע שלוש הצעות מעשיות כדי להתגבר על התקופה הקשה: ראשית, התמקדי בביצוע המשימה החשובה ביותר באותו היום בלבד; שנית, שמרי על קווי תקשורת פתוחים עם בן הזוג שלך, המשפחה והחברים; שלישית, דברי עם אדם אובייקטיבי אחר שיכול לסייע לך לכוון את המחשבות שלך באופן חיובי ומציאותי יותר.

משבר שכיח

כולנו מכירים מישהי שסבלה מדיכאון אחר לידה בדרגה זו או אחרת. רק תזכירו את המושג דיכאון אחר לידה ומיד תותקפו במבול של תגובות ווידויים אישיים. כשעמדתי בתור בבית המרקחת אישה אחת שמעה שדיברתי על הנושא עם הרוקח ואמרה לי שהיא נאלצה לשלוח את בתה לאנגליה כדי לנוח ולקבל טיפול, בזמן שהיא עצמה טיפלה בנכד. אישה נוספת הודתה בפניי שעד שקיבלה סיוע מאחת מחברותיה היא הייתה סגורה בבית בחלוק בית בלבד מבלי לצאת ומבלי לשוחח עם חברות. ביטוי קיצוני יותר של דיכאון אחר לידה היה החוויה הבלתי נשכחת שהתנסתה בה אישה צעירה אחרי שילדה את בנה הבכור בלידה תקינה לגמרי. יומיים לאחר מכן היא נכנסה למצב קטטוני משתק, לא יכלה להתקלח, להתלבש או אפילו לאכול בעצמה, שלא לדבר על טיפול בתינוק.

דיכאון אחר לידה הוא תופעה נפוצה ובלתי מובנת לא רק בעולם הרפואה אלא אף בחוגים היהודיים. נשים רבות סובלות מרמה מסוימת של מצוקה נפשית אחרי הלידה. יש גוונים שונים ל"חשכה" זו. אישה אינה חייבת להיות אבדנית או מסוכנת לילדיה; ייתכן אפילו שתקום ותצא לעבודה מדי יום ביומו, תכין ארוחות למשפחה ותעמיד פנים שמחות, אבל העצבות והייאוש מכרסמים בנשמתה. את הרגשות הללו היא תחוש בבדידותה.

דיכאון אחר לידה חמור עוד יותר בחברה היהודית הדתית שדוגלת באידאל של הבאת נשמות יהודיות לעולם ובניית משפחות גדולות. האישה הדתית יולדת ילדים רבים, לכן יש לה הרבה הזדמנויות לסבול מן המחלה הזאת. יתרה מזאת, לא רק האישה היא שסובלת מן התופעה. אם עקרת הבית אינה בקו הבריאות סובלים גם בעלה, ילדיה וקהילתה.

כואב לי להעלות את הפרק הקשה של חיי, אך הדבר חיוני מאוד. עלינו לשוחח על דיכאון אחר לידה, להעלות את הסיפורים שלנו ולחלוק את הניסיון. ככל שנרבה במחקרים, בדיונים, באבחונים ובטיפול אחראי בדיכאון אחר לידה, כך נוכל לשפר את איכות החיים של אין ספור נשים ומשפחותיהן.

לעלות חזרה אל פני השטח

סיפורה של ברוק שילדס, כוכבת קולנוע אמריקנית, שהודתה שהיא סובלת מדיכאון אחר לידה הוא זה שהעלה את הנושא לכותרות. רק שנה לאחר מכן, בשנת 2006, פרסם כתב העת ניוזוויק במהדורה הבינלאומית שלו את נושא הדיכאון אחר לידה בעמוד השער. סוף סוף קיבל נושא זה את תשומת הלב שהוא ראוי לה. בארה"ב, אנגליה וישראל מהווים המעקב המקדים אחר דיכאון אחר לידה וההתערבות הטיפולית בו חלק אינטגרלי מהטיפול באם לפני ואחרי הלידה. באפריל 2006, במדינת ניו-ג'רסי, נחקק חוק ראשון מסוגו הדורש מרופאים להדריך נשים הרות ומשפחותיהן בנושא דיכאון אחר לידה, ולאתר אימהות טריות שעלולות ללקות בתופעה נפוצה זו. מדינות נוספות החלו לשדר תכניות רדיו וטלוויזיה המעלות את המודעות לנושא. יוזמות אלו אילצו את אנשי הבריאות לספק כלים לאיתור, הפניות וטיפול לנשים עם דיכאון אחר לידה.

בספרי בשעה טובה תוכלו לקרוא פרקים מיוחדים שהקדשתי לנושא.

אל לנו לשכוח מה פירוש להיות יהודי: קשר רוחני לקדוש ברוך הוא. בלעדיו שום דבר לא יתאפשר.