קוראים וקוראות יקרים,
גם אני נפעם לראות את מנהיגי העולם באים לירושלים כדי להשמיע קול נגד האנטישמיות. כְּדוֹר שלישי לניצולים, אני לא יכול לא לחשוב על אז והיום – איך אז העולם אטם את האוזניים כשהרגו אותנו, ואיך היום הוא מתגייס להגן עלינו.
לזכור ולא לשכוח את מה שעוללו לנו זו חובה, והמלחמה באנטישמיות היא משימה בינלאומית דחופה. ובכל זאת, האם יכול להיות שאנחנו מסתמכים יותר מדי על העולם וקצת שוכחים את החלק שלנו? כמו שפרעה והיטלר לא השמידו אותנו, גם צ'רלס ופֶלִיפֶּה לא אלה שיושיעו אותנו. הם צריכים לעשות את התפקיד שלהם, ולשמור על האחים שלנו שסובלים מאנטישמיות. אבל לנו יש חובה עמוקה הרבה יותר: אנחנו היהודים צריכים לשמור על העם שלנו.
זה מתחיל בדבר הכי פשוט: לדאוג שהעם היהודי יתקיים. ככל שזה תלוי בנו, זה אומר להקים משפחות גדולות. וזה ממשיך בקיום הרוחני שלנו כעם אחד: להגביר את הסולידריות בינינו, ולחזק את הגאווה היהודית ואת תחושת השייכות של כל יהודי ויהודייה בכל מקום בעולם.
לוועידת העם היהודי הייתי מציע את הפסוק האופטימי והמחייב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".
שבת שלום
שלום בלוי
