קוראים וקוראות יקרים,
כשהתקרבתי לרכב, ראיתי אותה עומדת ליד הרכב שלי ומביטה בו. הרכב שלי הוא לא איזה רולס רויס או אפילו דגם חדשני ומתקדם, כך שלקחו לי כמה שניות להבין על מה היא מסתכלת.
היא לא הסתכלה על הרכב, אלא מעל הרכב. כמו כל שנה, על המכונית הרכבתי חנוכיה לרכב עם שלט "חג חנוכה שמח!" והחנוכיה לכדה את מבטה.
כשהיא הבחינה בי, היא כל-כך התרגשה. היא סיפרה על כך שהיא לא הלכה לבית כנסת המון שנים כי היא לא מרגישה בנוח. אני סיפרתי לה שהיא מוזמנת להגיע לבית חב"ד, ושהמתפללים והמתפללות באים מרקע מאוד מגוון ושהיא תרגיש מאוד בנוח. היא סיפרה שהיא מדליקה חנוכיה בבית, אבל היא לא מרגישה חלק מאף קהילה. אני הזמנתי אותה לבוא ולהצטרף לקהילה החמה והאוהבת של בית חב"ד. היא הבטיחה לבוא.
והכול התחיל בגלל חנוכיה אחת לרכב.
אתגעגע לחג החנוכה. לא רק בגלל החנוכיה והאורות היפהפיים. לא רק בגלל דמי החנוכה שהילדים אוהבים, וגם לא בגלל הסופגניות – שלמען האמת, בחנוכה השנה אף אחת מהסופגניות לא היו טעימות במיוחד.
אתגעגע לחנוכיה על הרכב, לשלט הזה שאומר לאנשים "תרגישו בנוח לפנות בכל נושא".
בין אם הייתה לכם חנוכיה על הרכב ובין אם לא, בואו נעשה מאמץ ביחד לעזור לכל אחד ואחת מהאחים והאחיות שלנו. אם תרצו, זה אחד המסרים החשובים של חג החנוכה: להיות ביחד, להתלכד ולהפיץ אור.
שיהיה לכם המשך חג חנוכה שמח!
הרב מנדי קמינקר
