ב"ה

רבי אלימלך הלך פעם לטייל ביער, והנה הוא רואה כפרי חוטב עצים ואוגד אותם על מנת למָכרם בעיירה לצרכי הסקה. רבי אלימלך, שהתברך בעין לראות ואוזן לשמוע, שם לב שאגידת העצים של אותו כפרי מיוחדת במינה.

פנה אל הכפרי ושאל: אמור נא לי, מהו הסוד שלך? כל חוטבי העצים קושרים חוט סביב אגודות הזרדים שלהם, ואילו אגודת העצים שלך כאילו מחזיקה את עצמה ושום חוט לא כרוך סביבה!

ובכן, השיב הכפרי, הבט נא על הענף המוטל כאן על הארץ. הוא איננו ישר וחלק. יש בו זיזים לכאן ולכאן. מרבית חוטבי העצים שולפים אולר ומשייפים את גזיר העץ עד שיתיישר ואז מצמידים אותו לגזרים נוספים ואוגדים אותם יחדיו.

אולם, המשיך הכפרי להסביר, מה שהם אינם שמים לב, שפעמים רבות, בגלל הסרת הבליטות, נחלש הענף ונשבר. ואילו אני, כשמזדמן לי עץ עם בליטה, אני לוקח עץ אחר, חוקק בו חור קטן, ומכניס לתוכו את הבליטה של העץ שלפניו. כך, הענפים שלי חזקים ובריאים וגם מחזיקים האחד את השני ואינם זקוקים לחוט שיאגד אותם.

יצא רבי אלימלך ואמר: ראו כמה חכמה לימדני חוטב עצים זה! הדרך להיות חזק ומאוחד עם האחר, היא לא על ידי שאנסה "ליישר" את הבליטה שלו, אלא שאחקוק בי חקיקה, שתהיה מוכנה לקבל את הבליטה והיותרת של חברי. כך נהיה כולנו לאחדים.

וכמו האילנות שבחוץ שהיום הוא יום חגם, גם העצים בסיפור שלנו הם ענפים ערומים, בלי פירות ופרחים מלבלבים. אבל הכותרות של השבוע הכריחו אותי לחשוב על הסיפור הזה שוב.

שבת שלום!

הרב שמואל רסקין