הרבי קבע את מחירה של אות בספר התורה – דולר אחד, או ערכו במטבע מקומי.

בנוסף הדגיש הרבי את חשיבות תפקידם של הילד והילדה ברכישת האות: לא די בכך שההורים יקנו אותה עבורם; אם הילד בוגר דיו, עליו לרכוש אותה מחסכונותיו, ולמלא בכתב-ידו את טופס רכישת האות, פרטיו האישיים – השם, שם המשפחה, שם האם והכתובת. בדרך זו תהיה לרכישה זו ערך רב בעיניו, והדבר יעודד אותו ליטול חלק ביוזמות נוספות של אחדות.

יחד עם זאת, אמר הרבי, אפילו תינוקות קטנים יכולים להשתתף במבצע, והוריהם יכולים לעשות כל זאת במקומם, כי "כל פעולה שהתינוק רואה או שומע, אפילו ביומו הראשון, נחרתת בו ויכולה להשפיע על כל חייו".

כיצד יקבע איזו אות יקבל כל ילד? הרבי הורה: באמצעות הגרלה. זאת למה?

הרבי גילה רגישות לתחושותיהם של הילדים, כאשר הורה להעביר לידיעתם רק את שם הפרשה בה מופיעה האות שלהם, אך לא מהי האות המסוימת שעלתה בגורלם. אף-על-פי שכל האותיות בתורה קדושות, ייתכן שיהיו ילדים שיתאכזבו אם האות שלהם תהיה חלק ממלה בעלת קשר שלילי, למשל בפרשת התוכחה שבספר דברים.

הרבי ביקש שתונפקנה תעודות עבור הילדים שרכשו אותיות: "הדבר יותיר בהם רושם מיוחד. כאשר הם יראו את התעודה, הם יתלו אותה על הקיר כדי להראותה לחבריהם, שירצו אף הם לרכוש אות בספר התורה". הרבי גילה מעורבות רבה בעיצוב התעודה, וביקש, למשל, להעביר את תמונת הכותל המערבי מצד שמאל לימין הגיליון, ולהציב כנגדה משמאל את תמונת קבר רחל אמנו.

הרבי הורה גם שעשרה מבוגרים (ביניהם הרבנים וסופרי הסת"ם) ירכשו אף הם אות בספר התורה, כדי שלא תתעורר בעיה הלכתית כתוצאה מכך שהספר כולו שייך לילדים שאינם בני-מצוה.