שאלה:

אולי זה יישמע כמו שאלה טפשית. אני אמא לשני ילדים אוטיסטיים. אני אוהבת את שניהם מאוד, אך כפי שיספר לך כל הורה לילדים עם צרכים מיוחדים, לגדל אותם זה אתגר גדול שתכופות הינו רצוף אכזבות, כאב ותסכולים. פעם שמעתי איפשהו שבקבלה, ילדים אוטיסטיים נחשבים לילדים המצויים על רמה רוחנית גבוהה יותר, כמעט כמו מלאכים. מצאתי ברעיון הזה הרבה נחמה וכוחות להמשיך הלאה. אני מנסה למצוא קצת יותר מידע על התפיסה הזו – האם האוטיסטים מוזכרים בכלל בתורה או בכתבי קודש אחרים?

תשובה:

בכל פעם שבה אני פוגש הורה או מטפל השומר על מישהו בעל צרכים מיוחדים, אני חש יראה נוכח מסירותם ואהבתם. אני מוצא השראה גם בפתיחה למכתבך: "אולי זו נשמעת כשאלה טפשית..." אם שאלתך טפשית, אזי מה אני אמור להגיד על כל בעיותיי, שבעיניי הן כה חשובות?

שאלת על מקור בקבלה האומר כי נשמות הילדים הללו מיוחדות באיזשהו אופן. למעשה, בספר הזוהר אכן יש אמירה כזו. אך כמו ברוב ספר הזוהר, אין זה משהו שאפשר להבינו בנקל, כך שאני מקווה שיש לך סבלנות להקדמה קטנה ולהסבר.

בפרשת אמור אנו מוצאים דינים העוסקים בכוהנים שיש להם נכויות מסוימות ("בעלי מומים") ולכן אינם יכולים לשרת בבית המקדש. הפסוק אומר "כל איש אשר בו מום מזרע אהרון הכהן לא יגש להקריב את אשי ה', מום בו – את לחם אלוקיו מקדשי הקודשים ומן הקודשים יאכל, אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא ייגש כי מום בו, ולא יחלל את מקדשיי כי אני ה' מקדשם" (ויקרא כא, כא-כג).

כיצד יתכן שאדם אשר לא עשה כל רע מנוע מלשרת בבית המקדש רק בגלל איזה מום חיצוני!? אותו האלוקים שלימד אותנו להביט מעבר למראה החיצוני של הדברים ולהתייחס לכולם באהבה שווה, אותו אלוקים שברא בעצמו את הכהן הנכה הזה, אומר לנו, "לא. בשל המום שלו, הוא לא יוכל לשרתני בבית המקדש!?"

להלן אם כן מה שכתוב בספר הזוהר הקדוש בעיבוד חופשי לעברית מודרנית:1

"רבי שמעון פתח את הדיון בפסוק: "אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא ייגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני ה' מקדשם" (ויקרא כא, כג). "אך אל הפרוכת לא יבוא". בוא וראה: בזמן שבו הנהר זורם ויוצא, הנשמות, ההיבט הנשי שלעיל, מתעברות. וכולם שוכנות בחדר...

"אך כאשר הירח מתחיל להתחסר תחת אותו היבט של הנחש הרע, כפי שכל הנשמות הנוצרות, אף שכולן טהורות ומקודשות, הן פגומות. כיוון שכולן הופיעו בזמן פגום, הרי כל מקום שאליו תגענה הנשמות הללו [כלומר, לכל גוף שאליו תגענה] יימחץ ויסבול נגעים ומכאובים. הקדוש ברוך הוא דואג לאומללים, אף שנשמותיהם עצובות ולא שמחות.

"הסוד הוא, שהן נשארות כפי שהיו בשמים. אמנם גופן פגום, אך הנשמה שבפנים נשארת כפי שהייתה. המצב האחד דומה למצב האחר. לכן עליהן להתחדש כמו הירח, ככתוב (ישעיהו סו, כג): "והיה מדי חודש בחודשו, ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'". והרי אין ספק שאכן מדובר ב"כל בשר" שכן הם זקוקים להתחדשות יחד עם הירח.

"...אותם צדיקים הם בני הלוויה הקבועים של הירח ויש להם אותם פגמים... ו"קרוב ה' לנשברי לב"2 – כלומר, לאלה הסובלים מאותם פגמים כמו אלו של הירח, אלה הנמצאים תמיד ליד הירח. "ואת דכאי-רוח יושיע.... "3 בכך שהוא נותן להם חלק מן החיים... כיוון שמי שסבל עם הירח אף יתחדש בעזרתו.

"אותם פגמים שמהם סובלים הצדיקים נקראים "סבלות האהבה", כיוון שהם נגרמים על ידי האהבה ולא על ידי האדם עצמו... שמחה היא מנת חלקם בעולם הזה ובעולם הבא..."

כפי שאת יכולה לראות המילים הן מליציות אולם משמען פשוט למדי: ישנן נשמות שנולדו לתוך העולם ושהינן שלמות מבפנים אך פגומות מבחוץ. הסיבה אינה כעונש כלשהו, אלא להפך, מתוך אהבה.

כדי להבין זאת ממשיל זאת רבי שמעון לירח.

הירח הוא התייחסות לנוכחותו התמידית של אלוקים בעולם, הנקראת גם בשם "השכינה". השכינה, כמו הירח, מתמלאת וגורעת לסירוגין, שכן נוכחותו של אלוקים לפעמים זורחת בעולם באור בהיר ולעתים שרויה בצל ובאפלה. ישנן נשמות שנוצרות (לא עלי אדמות אלא בשמים) בשלב בו הירח "מתמלא". נשמות אלו נכנסות לעולם עם גוף חזק וגולשות באושר במסלול החיים. לעומתן, נשמות אחרות נוצרות עם החשכת השכינה. רבי שמעון מספר לנו כי נשמות אלו משתתפות בסבלות השכינה – וזו הסיבה שהשכינה מלווה אותן דרך קבע. בסופו של דבר, מחזור זה של השכינה ייפתר במלאות נצחית כאשר הווייתו של אלוקים תזרח בעוצמה רבה בעולם הזה, והנשמות הללו "תתחדשנה יחד עמה".

עד כאן כמה מן התשובות. אך נשארות גם חידות רבות: מדוע צריכה השכינה לסבול? ומהי הפואנטה בכך שהנשמות הללו סובלות יחד עם השכינה?

באשר לסבלות השכינה, האר"י, הרב יצחק מלוריא, נתן הסבר עמוק ומאיר עיניים. הוא הסביר כי כל הדברים בעולמנו נתמך ומקבל את חיוניותו בהוויה מניצוץ שמימי. ככל שניצוץ זה גבוה יותר, כך אמר, כן הוא נופל נמוך יותר. לכן, את האור השמימי החזק ביותר ניתן למצוא בפינות האפלות ביותר שבעולמנו. השכינה היא גם אור נוכחותו של אלוקים וגם אם כל הנשמות. תפקיד הנשמה האנושית היא להציל את הניצוצות הנפולים הללו מן האפלה, כדי שיתחברו מחדש לאור הנצחי. השכינה סובלת כשהיא יורדת לתוך העלטה כדי להצילן. לדברי האר"י, זהו "סוד גלות השכינה", כפי שאומר התלמוד, "בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן"4, כלומר, לכל מקום שיוצאים היהודים לגלות, השכינה הולכת עמם.

הצמח צדק5 משתמש במשנה זו של האר"י כדי להסביר את המלים הנ"ל המצוטטות מספר הזוהר. בדרך כלל, כך הוא כותב, יש שתי דרכים להציל את הניצוצות מכוחות האופל. הוא משווה בין המשימה הרוחנית של נשמות ללא פגם לצבא הנלחם כנגד צבא אחר. בסופו של דבר, המנצחים מכניעים את האויבים שלהם, אך לא משמידים אותם כליל.

לאחר מכן, כך ממשיך הצמח צדק ואומר, ישנם אלה שנולדו עם פגם – שהוא אמנם חיצוני, שכן נשמתם נותרת שלמה. משימתם היא להכחיד כליל את הרוע, כך שיחדל מלהתקיים. אולם, כדי לעשות כן, עליהם לבוא במגע ישיר עם האופל הזה. הם דומים לכוחות המיוחדים הללו, הנשלחים כשהם מוסווים כדי לפתות את האויב לתוך מארב. ברור שהחיילים הללו לא לבושים במחלצות ובאותות של אנשי הצי הימי, שכן אחרי הכל, האם איזה חייל לוחם בעל אינטליגנציה מינימלית ילך אחרי מישהו שעושה רושם מאיים וייכנס אתו למארב? אבל בפנים, בתוכם, הם עדיין הגדודים המובחרים, המובילים למשימה מיוחדת.

דרך אחרת לומר זאת היא הדרך הבאה: על מנת להלחם עם החושך פנים אל פנים, הנשמה צריכה שיהיה בה משהו מן החושך הזה. אולם רק באופן חיצוני – כדי שיהיה אפשר לגאול את החושך הזה.

איך כל זה קשור לילד בעל הצרכים המיוחדים? אין ספק כי כולנו ראינו בבירור כיצד הילדים הללו – שעד לא מזמן נהגו להרחיקם מן החברה במוסדות מבודדים – נתנו לנו כל כך הרבה שאנו מרשים להם לקחת חלק בחברה. בית ספר העוזר להכניס ילד כזה לזרם המרכזי עושה שירות מעולה לכל תלמידיו, בכך שהוא מלמדם שירות מעולה לכל הסטודנטים שלו, בלמדו אותם חמלה והבנה כלפי אחרים. קהילה שעוזרת מוצאת עצמה מחוברת דרך מעשה הדאגה לזולת. אולי שמעת על חוגי ידידות שנוצרו כדי לעזור בתהליך הזה. המנהלים של הארגונים האלה מספרים לי שמי שמרוויח מכך יותר מכולם הם הצעירים והצעירות המתנדבים שם – ובסוף לומדים כל כך הרבה מן הנשמות המיוחדות הללו. כהורה זה אמנם קשה, אך בטווח הארוך, אין ספק שתרוויחי מכך המון.

את שואלת אם ילדייך ניתנים להשוואה למלאכים, אך למעשה, יש להם מעמד הרבה יותר גבוה מזה. כולנו משמשים כחיילים בצבא אלוקים, דבר שבעצמו הוא חזק מן המלאכים. אך ילדייך שייכים לגדודים המובחרים, שכן מוטלת עליהם משימה מיוחדת בעולם הזה. אין ספק שהאתגרים שבפניהם הם עומדים אינם באשמתם ואף אינם באשמתך. להפך, את קיבלת את החסד הגדול להביא את שתי הנשמות המעולות הללו לעולם, לטפח אותן ולדאוג להן בעודן ממלאות את שליחותן הגבוהה. ללא ספק, אין זו עבודה קלה, אך רק ה' נותן את הנשמות הללו לידיהן של אנשים מיוחדים.

אם כבר מדברים על כוהנים, וכיוון שאני כוהן בעצמי, אני רוצה לברך אותך שתהיה לך הרבה נחת מילדיך, וכן שיהיה לך הכוח לקחת את האתגר והפריבילגיה שקיבלת מאלוקים.

שלך בכנות.