כאשר קיבלה שפרה מרוזוב את הבשורה המרה כי בעלה, דוד, נהרג בתעלת סואץ, כאבה היה גדול. אך זמן קצר לאחר תום המלחמה פגש בה חסיד חב"ד והעביר לה את בקשתו של הרבי מליובאוויטש: להירתם לסיוע משפחות הקורבנות שנפלו במלחמה.

במשך השנים הבאות התמסרה שפרה יחד עם פעילי חב"ד למצוותו של הרבי. סיוע אישי, פגישות מלב אל לב, אירועים ופעילויות בחגים ומשלוחי מנות הפכו לחלק משיגרת יומה.

במסגרת הפעילות היא קיימה התכתבות רציפה עם הרבי שביקש להתעדכן משלום האלמנות והיתומים, ולעיתים קרובות עודד אותה להוסיף ולתגבר את הפעילות. היא העבירה אליו בקשות מהאלמנות והוא הקדיש לכל אחת מזמנו האישי, כשלעיתים הוא אף מוסיף סכום כסף לסיוע במצבם הכספי.

בכמה מכתבים הרבי ביקש לעודד אישית את שפרה ועסק בשאלה: מדוע נגזר עליה, ועל כל משפחות האלמנות והיתומים, לסבול מאבדן הבעל-האב?

להלן חלק משני מכתבים ששלח הרבי לשפרה. המכתבים נכתבו במקורם בלשון הקודש והם מובאים כאן בעיבוד חופשי.

היא מעודדת אחרים. אלוקים יעודד אותה

...אשרי חלקך שזכית והצלחת לעודד נפשות רבות של בנות ישראל, בנות שרה רבקה רחל ולאה, שאיבדו את בעליהן. חכמינו זכרונם לברכה אמרו1 כי "כל המתפלל על חברו הוא נענה תחילה", וכך גם בודאי השם יתברך ויתעלה יעודד ויחזק את רוחך.

רק בורא העולם, אשר "לו נתכנו עלילות2" יודע מדוע קרה מה שקרה; אך ברור וידוע כי כל מה שעושה האלוקים לטוב הוא עושה3. כפי שכבר ציטטתי פעמים רבות את דברי גדולי ישראל, אין פלא אשר נברא לא יכול להבין את דרכי הבורא שהרי אין כל ערך והשוואה ביניהם!

בודאי שמן השמיים מסייעים לך לעמוד בנסיון ושלא להרהר אחר מדותיו של הבורא באסון אבדת בעל ואב לילדים...

בעבר קיבלתי ידיעות ממפעלך הנעלה בקרב האלמנות והיתומים, ואני מקווה שתמשיכי לפעול ואף להוסיף יתר שאת ויתר עוז, וכי גם הנשים עמן את פועלת יתעוררו להשתתף עמך במפעל חשוב זה.

יחדיו תרחיבו את הצנורות לקבל את ברכותיו של האלוקים בכל המצטרך לכם, באמצעות התחזקות בהנהגה יום-יומית על פי תורתנו תורת חיים, הנתונה מאלוקים חיים, ותזכו לגדל את ילדיכן לתורה, לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה.

(למכתב צירף הרבי המחאה כהשתתפות בהוצאות).

מדוע נגזר על האלמנות לסבול?

...לגבי ההערה-שאלה במכתבך: מהו ההסבר לסבל והצער שנגזר על האלמנות והיתומים?

למעשה, זו לא שאלה ספציפית על הרג הקורבנות במלחמה כי אם חלק משאלה כללית יותר: מדוע קיימים צער וסבל בעולם? הרי בורא העולם ומנהיגו הוא עצם הטוב, ו"מטבע הטוב – להיטיב"?

זו לא שאלה חדשה שלא נשאלה מעולם ולמעשה כמה נסיונות נעשו לפתור שאלה זו. מהעיקריים והמובנים שבהם מופיע בספר איוב, אחד מכתבי הקודש העוסק בעיקרו בשאלה זו. התשובה מופיעה בלשון הפסוק התמה "החקר אלו-ה תמצא4"? האם אפשר לו לאדם להבין את דרכיו של הבורא?

מכיון שכל אדם, אפילו ילד וילדה קטנים, מאמין בטבעו, נוכל להסביר זאת באמצעות דוגמה שתהיה מובנת לכל:

אדם חסר כל ידע ברפואה נכנס למחלקת הניתוחים בבית חולים. הוא רואה שם קבוצת אנשים לבושים בחלוקים לבנים, על פניהם מסכה, ובידיהם סכינים, אזמלים וכלים שונים. הם עומדים סביב אדם השוכב על שולחן כשידיו ורגליו קשורות, מרדימים את האיש, מנתחים אותו ודמו שותת... הוא בודאי ירוץ להזעיק את כל הסביבה להציל את האדם החף מפשע! אך הוא לא מבין שהניתוח גורם רק נזק זמני לטווח הקצר, אך הוא יציל את חיי האדם ויגרום לו לחיות חיים בריאים במשך עשרות שנים.

הנמשל:

בדומה לניתוח, אדם יכול לדעת רק מה שמתרחש מול עיניו במשך חייו. אין לו מושג מה התרחש קודם לכן (והוביל ל'ניתוח') ומה יתרחש לאחר-מכן (התועלת שתבוא מן הניתוח). מובן שהוא לא יכול לראות את התמונה השלימה ולהבין את דרכי הבורא..

ראוי לצטט בהקשר זה את דברי רבי שניאור זלמן מליאדי, האדמו"ר הזקן (למרות שהוא כתב זאת בהקשר אחר), וזה לשונו הקדוש5: "היא אמונה פשוטה בסתם כללות ישראל ומסורה בידם מאבותיהם הקדושים שהלכו בתמימות עם ה' בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות אשר הוא למעלה מהשכל עד אין קץ".

בברכת הצלחה רבה בפעולותיך הכי נעלות בהתאם למדתו של הקדוש ברוך הוא עליו נאמר "יתום ואלמנה יעודד6" "ולב אלמנות ירנן7", בענינייך הפרטיים והכלליים ולבשורות טובות.

נ.ב. בוודאי הינכם מתכננים פעולה רחבה לקראת ימי החנוכה הבאים. יהי רצון שהיא תהיה בהצלחה רבה.