לא כך תיכנן תלמיד הבעל שם טוב לבלות את היום הקדוש ביותר בשנה לעם היהודי, צום יום כיפור.

הוא היה בדרכו אל העיר מז'יבוז', על-מנת לבלות את היום הקדוש יחד עם רבו, הבעל שם טוב. אחר הצהריים, שעות ספורות לפני תחילת הצום, במרחק קילומטרים ספורים ממחוז חפצו, הוא עצר בצד הדרך כדי להאכיל את סוסיו המורעבים במעט תבן ולהשקות אותם במים.

טירחת הדרך הותירה עליו רושם, והוא עצם את עיניו לשעה קלה... שהפכה לשינה עמוקה. כשהוא פתח את עיניו כבר נראו כוכבים ברקיע. הצום החל!

בלב שבור הוא נעמד באמצע השדה והחל להתפלל את תפילות היום בבכי ובדמעות שליש.

עם תום הצום, כאשר הכוכבים נראו ברקיע, הוא מיהר לרתום את סוסיו ולנסוע אל מז'יבוז'. להפתעתו, קיבל אותו רבו בחיוך רחב ובפנים מאירות: "דע לך, כי תפילותיך העלו עמם את כל התפילות של העם הנמצא בשדות" אמר לו.