שאלה:

שלום לרב מוס,

"הרב מוס הוא הרב הכי לא נחמד שפגשתי אי-פעם"! כך הרגשתי אמש, כאשר צעדתי אחריך בסופרמרקט השכונתי בסידני. ניגשתי אליך, קראתי בשמך כמה פעמים אך אתה בחרת להתעלם. בסופו של דבר ניגשתי ונגעתי בכתפך... ורק אז גיליתי שבעצם היה זה חסיד אחר, שהיה נראה בדיוק כמוך: כיפת קטיפה לראשו, בגדים כהים וזקן אדמדם. הוא היה כל-כך דומה לך, שאפילו אתה היית מתבלבל. הרגשתי נורא.

במחשבה שניה הגעתי למסקנה שבטח כבר קרה לך מקרה דומה. אתם הרי כל-כך דומים זה לזה! בטח יש לכם איזו חנות מיוחדת שמוכרת בגדים של חסידים, ואף פעם לא תתלבט: "מה אלבש היום"? – כמה משעמם! איפה הייחודיות? מה קרה לחופש הביטוי והיצירה? האם המילה 'מקוריות' לא קיימת בלקסיקון שלכם?

בידידות,

מקס

תשובה:

מקס היקר,

ראשית כל, הרשה לי להתנצל בפניך על ההתעלמות ממך – למרות שהיא לא הגיעה ממני. אני יכול לתאר לעצמי עד כמה אתה, אדם בעל נימוסים מצויינים, יכול להיפגע מהתנהגות כזו.

כעת, בנוגע לטענתך שלחסידים אין מקוריות כי כולם מתלבשים אותו הדבר – הרשה לי לחלוק עליך. לדעתי, ההיפך הוא הנכון. מכיוון שלכולנו לבושים זהים, אנו יכולים לבטא באמת את המקוריות והייחודיות שלנו.

כדי להיות 'יחודי', עליי להיות שונה מכולם. עבורך משמעות הדברים היא ללבוש חולצה מוזרה, לנעול נעליים אופנתיות ולהסתפר בתספורת מקורית. ככל שהבגדים שתלבש יהיו יוצאי דופן יותר, כך תבלוט יותר בחברה. אך אני רוצה לשאול אותך: האם הבגדים הם מה שמייחדים אותך מכל השאר? זה כל מה שיש לך להציע – מכנסיים כאלו או אחרות?

על-פי המסורת היהודית, יחודיותו של הפרט לא מתבטאת בלבושים אלא באישיותו. כשאתה חלק מקהילה הלובשת בגדים זהים, הדרך היחידה שלך להתבלט תהיה האישיות, המידות, הדרך בה תתייחס לאחרים, הנימוסים. לא תוכל להסתתר מאחורי בגד מוזר או תספורת אופנתית, עליך להיות מקורי באמת.

מקס, אני לא מבקש ממך לגשת כעת לחנות ולרכוש ז'קט כהה, אך אני מציע לך לשבת ולחשוב שנית על הדרך בה אתה מסתכל על עצמך ועל העולם. האם אתה שופט אנשים על-פי לבושם, או-על פי האישיות האמיתית שלהם? אם תתרגל זאת פעמים רבות, תוכל לזהות את האנשים בסופרמרקט, ולא להתבלבל שוב.