בתאריך ז' בתשרי מציינים את יום ההילולא של הצדיק הירושלמי רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל, שהיה ידוע כגאון עצום בתור הנגלה והנסתר, בעולם החסידות נחשב לאחד מגדולי "מעתיקי השמועה" כאשר בספריו מביא דברי תורה ואמרות ששמע מ-500 גדולי ישראל שעם חלקם הגדול היה בקשר. הוציא למעלה ממאה ספרים וקונטרסים בכל מקצועות התורה וביאור מעמיק על חמש המגילות ופרקי דרבי אליעזר.

רבי נח גד היה מגדולי תלמידיו של המקובל רבי חיים שאול דוויק הכהן זצ"ל והוציא בהוראתו את קונטרס "תיקון היסוד". עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד (1924) מהעיר רדומסק שבפולין, הוא חזה את חורבנה של יהדות פולין והתבטא בעלייתו כי "בארץ ישראל תהיה פליטה".

תושבי שכונת 'נווה שלום' ביפו סיפרו סיפור מרטיט, שנחרט בליבם לנצח, מהתקופה בה התגורר רבי נח גד בתל אביב:

היה זה עת התאספו המתפללים באותה השנה לתפילת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים. שניים מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת היו נתונים בתוך סכסוך ארוך שנים והדבר העיב על אווירת השלום בבית הכנסת. כמידתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, השקיע רבי נח גד מאמצים רבים לפשר ולהשכין שלום ביניהם אך ניסיונותיו הרבים עלו בתוהו.

מה שהתחולל באותו ליל יום כיפור, לא שכחו מתפללי בית הכנסת כל חייהם. כאשר התקדש החג הגיעו כולם לבית הכנסת אפופים חרדת קודש עטויים ב'קיטל' הלבן כמלאכים, ביום הקדוש ביותר לעם היהודי. בזה אחר זה הוצאו שלושה ספרי התורה מההיכל, ההתרגשות הייתה בשיאה. גם אלו שלא פוקדים בכל השנה את בית הכנסת הגיעו לקראת התפילה שמרטיטה כל לב יהודי. החזן מכחכח בגרונו ומתכונן, ברטט וביראה להיות קול ומנגינה למילות התפילה שימלאו את חלל בית הכנסת. כ-ל נ-ד-ר-י...

"אם יהודים לא יכולים להתפייס ביניהם ולמחול אחד לשני מה הטעם להתפלל ביום כיפור..."

לפתע עולה על בימת הקריאה הצדיק רבי נח גד ומכריז בקול נרגש מלא רגש של אהבת ישראל כי הלילה לא ייגשו להתפלל את תפילת כל נדרי עד שאותם יהודים ניצים יתפייסו ביניהם! "אם יהודים לא יכולים להתפייס ביניהם ולמחול אחד לשני, ואין יום הכיפורים מכפר עד שיתפייס עם חברו, אין טעם להתפלל ביום כיפור" הכריז הצדיק רבי נח גד לאזניהם המשתאות של כל באי בית הכנסת.

לא היה אחד שהעז לערער על קביעתו של הצדיק. "היה אפשר לחתוך בסכין את המתח שהשתרר מאז ההכרזה הבלתי צפויה" סיפרו המתפללים. אבל הניצים מסרבים להתפייס. גם הרגע הנשגב הזה לא הצליח לרוקן מליבם את המשקעים ארוכי השנים והמטען הכבד שכל אחד מהם הורגל לשאת על חברו.

וכך חלפה שעה ארוכה בדממה מתוחה לראות כיצד ייפול דבר. לאחר זמן מה ליבו של אחד מהם החל להראות סימני כניעה והתרצותם אולם חבר-יריבו נותר עיקש ואטום כמו לא מתרחש דבר.

חלפה לה יותר משעה שלימה, עצביהם של המתפללים מרוטים ואימת היום הקדוש אופפת את הכל, ועדיין תפילת כל-נדרי לא מתחילה. כאשר נוכח הסרבן לדעת כי רק בשל עקשנותו מתעכב הציבור כולו, בחר לעזוב את בית הכנסת תוך שהוא מפטיר כי לעולם לא יסלח ליריבו המר והציבור מוזמן להתפלל בלעדיו.

הקהל הקדוש היה בטוח שבכך הגיעה לסיומה סאגת תפילת כל נדרי, אבל הסיפור לא תם, הוא רק התחיל...

הצדיק רבי נח גד אינו חס על כבודו. הוא קם ממקומו ויוצא במהירות בעקבות אותו יהודי שכבר הספיק לעזוב את מפתן בית הכנסת, והוא קורא לעברו: "אתה יכול לצאת וללכת, אבל דע לך כי אם לא תסכים לסיים היום את המחלוקת, אתה תישא באחריות על כך שיהודים לא יתפללו הלילה את תפילת 'כל נדרי'..."

המילים שיצאו בקול נרגש מן הלב החם והרחום של הצדיק, חדרו כחץ בליבו של אותו יהודי והמיסו אותו כמים. בהחלטה נחושה של רגע, בחר לסוב על עקבותיו לחזור לבית הכנסת ולמחול ליריבו על הכול.

מי יוכל לספור את הדמעות שנשרו באותם רגעים מכל פינות בית הכנסת

עיני כולם היו נתונים באותה שעה בפתח בית הכנסת לראות כיצד ייפול דבר. והנה מופיעים בפתח בית הכנסת הרב הצדיק ואתו עמו היהודי הסרבן העיקש. כבר חשבו כי הצדיק וויתר על דרישותיו ועתה ייפתחו בתפילת כל נדרי מבלי שהשלום המיוחל יגיע.

אולם, לנגד עיניהם המשתאות, ניגש היהודי הסרבן הישר למקומו של יריבו המר, ובקול גדול ובדמעות שליש הכריז לפניו "אני מוחל לך על כל מה שחטאת כנגדי מעולם, אנא מחול לי גם אתה, אחי!"

מי יוכל לספור את הדמעות שנשרו באותם רגעים מכל פינות בית הכנסת. הסליחה ההדדית של צמד הניצים-לשעבר וגיבורי-הכניעה, בהווה הכתה בגלים-גלים של התעוררות והתעלות בכל יהודי הקהילה. רק אז נחה דעתו של הצדיק ונהרה גדולה הייתה שפוכה על פניו. ניכר היה כי בזכות מאמציו לא רק המחיצה שבין אדם לחברו נשברה כאן אלא גם מחיצת החטאים שהפסיקה בין ישראל הקדושים לאביהם האוהב שבשמיים.

בשעת לילה מאוחרת, כאשר בבתי הכנסת האחרים כבר סיימו מזמן את תפילת ליל יום הכיפורים, החלה בשכונת נווה שלום ביפו תפילת 'כל נדרי' זכה וטהורה... "תפילת 'כל נדרי' כזאת", העידו לימים מתפללי בית הכנסת, "הייתה בהתעוררות מופלאה של תשובה ומעשים טובים שכמותה לא חווינו מעולם".