הקיבוצניק שהפיץ את תורת הרבי

חודשים ספורים לאחר מותו של סטאלין, החל משא ומתן על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל ובריה"מ. במשרד החוץ בירושלים החלו בהכנות מעשיות לפתיחתה מחדש של נציגות ישראלית במוסקבה. בשלב ראשון הוחלט לפתוח נציגות מצומצמת שבין היתר אשמש בה כ"נספח לענייני חקלאות". בתוקף תפקידי ברור היה כי עלי לנהוג כנספח חקלאי. היה עלי לקיים קשרים מקצועיים בתחום החקלאות, וזאת כדי לשמש כיסוי לתפקידי האמיתי: להקים מחתרת יהודית, שמטרתה לעזור מבחינה מוראלית ורוחנית ליהודי בריה"מ.

כבר בשבועות הראשונים לפעילותנו נוכחנו לדעת כי אנו נמצאים תחת מעקב מתמיד. שירותי הביטחון הסובייטים העסיקו כוח אדם רב במלאכת המעקב אחר זרים. היו רמות שונות של עוקבים. היו כנראה, "בעלי מקצוע", שאותם קשה היה לגלות, וספק רב אם אכן גילינו אותם ברוב הפעמים, והיו "פועלים שחורים", אלה שקראנו להם "שלעפערים". את ה"שלעפערים" היה קל לגלות לפי הופעתם וגם לפי התנהגותם.

במהלך שנות עבודתי במוסקבה, ראיתי חשיבות רבה בקיום קשרים הדוקים עם בתי הכנסת, למרות כל מגבלות ההרחקה הקפדנית שהטילו השלטונות, הקפדנו לבקר בבית כנסת בכל שבת.

בראש ובראשונה הרבינו כמובן בביקורים בבית הכנסת הגדול שברחוב ארכיפובה וגם בבית הכנסת הקטן של חסידי חב"ד ב"מארינא ראשצע", שכונה מרוחקת מהמרכז. חיינו בניגוד גמור לכל אורחות החיים של הקהילה הדיפלומטית הזרה. בדרך כלל חיה קהילה זו בבידוד מוחלט מהאוכלוסייה המקומית, ואילו אנחנו חיפשנו ללא הרף דרכים לפריצת המעגל הסגור.

באחת הפעמים בהם ביקרנו במארינא ראשצע, פנה אלי אחד מחסידי חב"ד וביקש להיפגש איתי במקום "צנוע". הוא הציע להיפגש בשעה מסוימת ב...בית המרחץ העירוני שבמרכז מוסקבה.

ואכן, בשעה היעודה, בבית המרחץ, לאחר שסרקו את השטח ומצאנו אותו "נקי", ניגש אלי היהודי וסיפר לי על הקשיים שיש לחסידי חב"ד ברחבי בריה"מ ליצור קשר עם הרבי מליובאוויטש היושב בניו-יורק. 'חסידים נוהגים בכל דבר לשאול בעצתו של הרבי, הסביר לי החסיד, 'האם נוכל להשתמש בשירותכם הטובים כדי ליצור קשר עם הרבי?' שאל החסיד. הבטחתי לו שאנסה לעשות משהו בעניין.

פניתי לממונה עלינו, שאול אביגור, והפניתי אליו את בקשתו של החסיד, האם אנו יכולים להיות ה"צינור" בין הרבי מליובאוויטש לחסידיו ברוסיה. תשובתו החיובית של אביגור לא אחרה להגיע.

מאוחר יותר, נודע לי כי שאול אביגור היה בקשרי ידידות עם הרבי ונועץ בו רבות בקשר לפעילותינו ברחבי ברית המועצות. עד היום איני יודע מי פנה למי, אולם זאת אני יודע, שמאז פנייתי לשאול אביגור, הפכנו ל"ערוץ קשר" בין הרבי לחסידיו.

קבעתי פגישה נוספת עם אותו חסיד בבית המרחץ ומסרתי לו את התשובה החיובית. קבענו להיפגש בכל יום שישי בבית המרחץ. הוא היה מוסר לי שאלות ובקשות ברכה שהיו מופנות לרבי, ואני העברתי אותם לשאול אביגור. שאול אביגור היה מעביר את כל החומר לרבי, ותוך ימים ספורים היה הרבי שולח את תשובותיו וברכותיו, שהיו מועברות בדואר דיפלומטי לשגרירות ישראל במוסקבה.

במשך הזמן התרחב "צינור הקשר", והרבי העביר דרכנו גם תשמישי קדושה, תפילין, מזוזות וטליתות. בתקופה האחרונה לפעילותנו, כשהחסידים ראו שעבודת ה"בלדרות" שלנו אינה גורמת לצרות ועוברת בצורה חלקה, הם לא הסתפקו במה שעשינו עבורם עד עתה, אלא הרהיבו עוז ובקשו שנעביר להם גם את דברי התורה שהרבי אומר בניו-יורק.

בתחילה ניסיתי להתנגד, הסברתי לו שאין זה מתפקידנו להפיץ את תורתו של הרבי מליובאוויטש ברחבי ברית המועצות. אך לחציו של החסיד היו אדירים, עד שלא יכולתי לעמוד מולם ונכנעתי. העברתי את הבקשה המוזרה הזו ל"מוסד", ולהפתעתי הגדולה הם נענו לבקשה והחלו להעביר אלינו באופן קבוע את תורתו של הרבי. לשמחתו של החסיד לא היה גבול. הדבר נמשך מספר חודשים בלבד, עד לנפילת המחתרת.

לך תספר היום שבזכות כמה קיבוצניקים, למדו חסידי חב"ד ברוסיה את תורתו של הרבי מליובאוויטש...