משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. (פרקי אבות, א', א').

במבט ראשון נראה כי פרקי אבות נותנים לנו כאן תימצות של 23 הדורות הראשונים בשרשרת בה ניתנה התורה מדור לדור: ממתן תורה בהר סיני ועד היום הזה. אך מבט מעמיק יותר מגלה כי בכך המשנה מגלה לנו כי האדם המעוניין ללמוד תורה, חייב לרכוש לעצמו חמש תכונות עיקריות.

ואלו הן:

1) "משה" - ענווה

משה ידע היטב את מעלותיו. הוא היה מודע לכך שהוא האדם היחיד שנבחר על ידי ה' כשלוחו להעביר את חכמתו ורצונו אל בני האדם. ובכל זאת מצהירה התורה: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה".

משה הגדיר את מהות הענווה בצורה הטובה ביותר: ההבנה שכל מה שאדם משיג, הוא משיג רק בזכות המתנה האלוקית – הכישורים שניתנו לו מלמעלה. משה היה אומר לעצמו: "לו אדם אחר היה מקבל מה שניתן לי, ודאי היה משיג הרבה יותר ממני".

כדי ללמוד תורה, אדם צריך לנצל את מוחו ולמקסם את כשרונו. חוויה כזו, באופן טבעי, מנפחת את האגו ומגדילה את תחושת החשיבות של הלומד. משה רבינו משמש דוגמא לתנאי המוקדם ללימוד התורה: ישם עד למקסימום את המתנות השכליות שקיבלת, אך אל תשכח שאלו הן מתנות שקיבלת מלמעלה. זכור היטב לשם מה הם ניתנו לך.

2) "יהושע" - מסירות

"ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האוהל". נאמנות, התמדה, שקדנות, היו התכונות שאפיינו את יהושע; תכונות אלה עשו אותו ראוי לתפוס את עמדת המנהיגות לאחר פטירתו של משה ולהוות את החוליה השנייה בשרשרת העברת התורה ממורה לתלמיד.

המוח הגדול ביותר, הלב החסיד ביותר, אינם יכולים להשיג בקיאות בתורה ללא שנים של מסירות נפש ביום ובלילה "והגית בו יומם ולילה", כי רק אז ישאו המאמצים פרי.

3) "זקנים" – עליך לשלם

המילה זקן קשורה למלה קנה; כך, התלמוד מגדירה "זקן" כמי שקנה חכמה. חז"ל אמרו: "אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין". עוד אמרו: "אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה".

4) "נביא" – אינך יכול לעשות זאת לבדך

התורה היא חכמתו ורצונו של ה'. כשאנו מבינים את התורה, אנו מכירים את המוח האינסופי של הבורא, שבעצם הוא כזה שלא ניתן להכירו. כדי שנוכל לעשות זאת, אנו מוכרחים לקבל את התורה מלמעלה. לפיכך אנו אומרים בברכה שלפני לימוד תורה: "ברוך אתה ה' נותן התורה". העובדה שאנו יכולים להבין משהו מן התורה, נובעת רק מכך שה' השתוקק לכך שנוכל להבין אותו; שהוא החליט לעבור את הקו ששירטט בין הסופי והאינסופי.

לכן, לימוד התורה אינו דומה ללימוד מדעים. בעוד שלימוד מדעים הוא רק עניין של יכולת אינטלקטואלית, הרי כשמדובר בלימוד תורה האיכויות המוסריות והרוחניות של האדם הם תנאי מקדים. כי בסופו של דבר, כל אחד הבקי בחכמת התורה הוא "נביא" שהשם בחר לאפשר לו להציץ אל תוך האמת שלו, יתברך.

5. "הכנסת הגדולה" – ממֵש זאת

"אנשי הכנסת הגדולה" היו מועצה של 120 חכמים שהנהיגו את העם היהודי בזמן שיבתם לארץ הקודש במאה הרביעית לפני הספירה, לאחר שלושה דורות בגלות בבל. האומה המשתקמת והשבירה עמדה בפני אתגרים רבים, לאחר 70 שנות גלות והתבוללות. אנשי הכנסת הגדולה יישמו את ידיעתם בתורה כדי לענות על צרכי הדור, כשהם מנהיגים נוסח אחיד לתפילה היומית ועוד חוקים ותקנות. זהו האחרון מבין חמשת העקרונות שעל-פיהם צריך לגשת לתורה: אף פעם אין ללמוד את התורה כתיאוריה בלבד. אפילו המושגים הנשגבים ביותר צריכים לרדת לפרטי פרטים של עשיה בחיי היום-יום.