קוראים וקוראות יקרים,

אני יודע שלהיות אופטימי עכשיו זה לא הכי פופולרי. עכשיו אנחנו בימי האימה והחרדה, כשלאף אחד אין מושג מתי ואיך כל זה ייגמר ונוכל כבר לנשום לרווחה. אבל אני מאמין, באמונה שלמה, שאנחנו ננצח ושנצא מהסיוט הזה חזקים וחסינים.

אין לי איזה סוד או פטנט, אני בסך הכול רואה מה קורה. ראיתי את סרטוני החתונות ואת שירת המרפסות. אני רואה איך גם מרחוק אנחנו ביחד, איך שום ריחוק חברתי לא יכול להפריד בינינו באמת, איך לכל אחד ואחת יש לב בשביל כולם. ואני יודע שברגעים האלה כולנו מתחזקים באמונה, בוטחים בהשם ומתפללים. לכן אני בטוח: ניסים קורים, ואנחנו עוד נראה אותם קורים.

הלוואי שזה יסתיים מהר, אבל עד אז – אפשר למצוא גם נקודות טובות. עכשיו יש לנו זמן משפחה. נשארים בבית, רק בבית. זו הזדמנות להתכנסות משפחתית, להתפלל יחד את תפילות השבת, לאכול יחד את ארוחות השבת, להתנתק מהחרדות ולהרגיש את היחד. מי יודע, אולי עוד נתגעגע לזה כשהכול ייגמר?

אני מתכוון לעשות בשבת "מי שבירך", עם כל המשפחה, ולבקש מהקדוש ברוך הוא שישלח רפואה שלמה לכל החולים ושישמור על הבריאים שלא יחלו, ובמיוחד על אנשי הצוות הרפואי, הגיבורים והגיבורות בחלוקים, שעומדים עכשיו בחזית ומצילים חיים.

שבת שלום ובשורות טובות,

שלום בלוי