ב"ה

קוראים וקוראות יקרים,

אני אוהב טיולים ליליים. לא יודע להסביר את זה, אבל יש איזה יצר הרפתקנות שמושך אותך למסתורין של הלילה. ויש סיפורים שלא שוכחים. כמו הלילה ההוא שבו פגשתי דב עומד מולי, מאחורי פח אשפה גדול באתר חניית לילה בניו ג'רזי...

בפרשת השבוע התורה מספרת על חניית לילה כזו של יעקב: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו (בראשית, פרק כח, פסוק יא). המפרשים מסבירים שיעקב פחד מחיות רעות שהסתובבו באזור, ולכן הכין לעצמו קסדת אבנים שתגן עליו כשיישן.

על פניו, זה נשמע מוזר. במה תעזור הקסדה, אם יגיח דב רעב מהיער? – אבל במחשבה שנייה, נדמה לי שלפחות ברמת הרעיון, דווקא אנחנו יכולים להבין את זה מצוין.

מכל כיוון מציפים אותנו במידע, לא פעם כוזב ומניפולטיבי. עושים עלינו מניפולציות, מפציצים אותנו בפרסומות אפילו בלי שנבחין, שלא לדבר על פייסבוק וגוגל שמתכנתות לנו את המוח ומחליטות מה נראה ואיך נחשוב. בקיצור, משחקים לנו בראש.

אולי זה מה שהתורה רוצה לספר לנו: לא משנה ממה אתם פוחדים, הדבר החשוב באמת זה לשמור על הראש. מי שרוצה לצלוח את המסע בשלום, צריך לכבות לפעמים את המסכים, לנטרל את הרעשים ולחשוב עם עצמו, בראש נקי: מה הערכים שלעולם לא אוותר עליהם, מה היא תפיסת העולם שמנחה אותי בעולם ואיך אגשים את השאיפות האמיתיות שלי בלי להתבלבל בדרך.

אנחנו לא צריכים שומר מסך, אנחנו צריכים שומר ראש.

שבת שלום

שלום בלוי