ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

איך שומרים על הילדים?

זה מרגיש כאילו שומעים על זה כל הזמן. ילד טבע בבריכה, ילד נשכח באוטו, ילד נעקץ מזבוב החול, עוד ילד נפגע. חדשות רעות שכל הורה לילדים לא מסוגל לשמוע. זה מקפיץ אצלנו את מיתר החרדה, אנחנו מיד חושבים על הילדים שלנו.

זה כנראה חלק מלהיות אבא ואימא. יחד עם התינוק הראשון, נולד לנו עוד משהו: אחריות. פתאום זה לא רק אני, זה לא רק אנחנו. עכשיו יש מישהו שתלוי בנו, שאנחנו צריכים לשמור עליו בשבע עיניים. מעכשיו, גם כשאנחנו ישנים, האוזניים דרוכות; גם כשאנחנו בעבודה, העיניים פקוחות; ותמיד-תמיד הלב אתם.

ובכל זאת, לא תמיד אנחנו מצליחים לשמור עליהם. לא תמיד נהיה לידם, ולא תמיד נוכל להגן עליהם מרחוק. אנחנו חייבים לתת להם את הכלים ולסמוך עליהם שברגע האמת הם יידעו לגלות תושייה ולהתמודד בעצמם.

הקדוש ברוך הוא דואג לנו כל הזמן, "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". העיניים שלו כל הזמן עלינו, הוא משגיח ושומר. אבל, לפחות אם נדבר על סכנות ואסונות רוחניים – הוא מצפה מאתנו שנדע את הדרך למקלט, שנגן על עצמנו בעצמנו. הוא רוצה שנפתח ספר ונלמד תורה, שנשמור על הנשמה שלנו, כמו שאומרת הפרשה: "הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה – וָחָי", וחכמים מסבירים לנו שהכוונה היא לדברי התורה שמגנים ושומרים.

שנדע רק בשורות טובות, ושנזכה לשנה טובה!