המשרפות הרוחניות

...תשכ"ד

מר...

ניו יורק, נ.י.

שלום וברכה:

הנני לענות על מכתבך, ועל המכתב הקודם. מסיבות מסוימות, אני עונה באנגלית, אף על פי שמכתביך נכתבו בעברית.

לאחר בקשת סליחתך, אני מוכרח לפתוח בכמה הערות מקדימות אשר נוטלות את הסיכון שהן מעט חוזרות על עצמן, משום שאני מאמין שנגעתי בנושא במהלך פגישתנו. עם זאת, ישנן מלים שחייבות להיאמר אפילו תחת סיכון של חזרה, במקום שיישארו מבלי שייאמרו בכלל.

אני מתייחס לשורות המסיימות את מכתבך, שם אתה מזכיר אסכולות שונות של מחשבה ביהדות, ומדבר על פילוסופיה, פסיכולוגיה וגישות רעיוניות שונות באופן כללי.

במאמר מוסגר, ספרים, הן בעברית והן באנגלית, עוסקים בהיבטים רבים של העניינים שמטרידים אותך. קרוב לוודאי שאתה מכיר ספרים אלה או יכול לברר עליהם. ישנם גם מקורות דומים שעוסקים בחסידות בכלל ובחב"ד בפרט. עם זאת, זה מוזכר רק בדרך אגב.

המטרה העיקרית של כתיבתי אליך היא הניסיון להבהיר דבר שהוא, בעיני, תעלומה: חלפו חודשים רבים מאז הפגישה האישית בינינו, ולמרות זאת נראה שהויכוח שהיה לנו באותו זמן, וכתוצאה מכך המאמץ שלי לסייע לך למצוא את עצמך, אם אפשר לומר כך, היה עד עתה עקר.

עם זאת, מכיוון שהסיבות שאילצו אותי להתחיל לעסוק מלכתחילה בדיון שלנו עדיין קיימות, ואולי אף גדלו והתחזקו יותר מאשר לפני כן, אני מוכרח לציין שוב את השקפותיי, אפילו במחיר של חזרה מסוימת:

(1) עשויים להיות חילוקי דעות הגיוניים בין אנשים בנוגע לשאלה איזו פעילות או התעניינות בחיי היום יום צריכה לקבל עליונות על פני האחרות, אבל זה יכול להיות מוצדק רק בנסיבות רגילות. ואילו כשמתעורר מצב חירום, צריכים להניח בצד את כל חילוקי הדעות התיאורטיים, על מנת לטפל במצב החירום. אדגים את הכוונה שלי: זה דבר אחד להיות מסופק איזה סוג של בית - אם הוא מתלקח - שווה שיצילו אותו, או באיזו שיטה, ועל ידי מי. וזה דבר אחר לגמרי כאשר אדם ניצב בפועל מול בית בוער עם אנשים שלכודים בתוכו, קשישים, צעירים וילדים. בזמן שכזה לא יכולים להיות שום חילוקי דעות בנוגע לצורך הדחוף להילחם בשריפה ולהציל את הלכודים. זוהי חובתו של כל אדם שנמצא קרוב, אפילו אם הוא לא כבאי שעבר הכשרה, ואפילו אם אלה שלכודים בתוך הבית הבוער הם זרים. החובה היא גדולה יותר באופן עצום, כמובן, אם אלה שנמצאים בפנים הם קרובי משפחתו של אותו אדם, ובייחוד אם לאדם זה היה ניסיון והוא נהיה מיומן בפעולות של כיבוי-אש.

(2) כאשר מתעורר ספק ביחס לשאלה מה טוב עבור אדם יחיד, או קבוצה, או אומה, לפעמים זה בהחלט מאיר עיניים לחשוב מה האויב יחפוץ; בייחוד אם האויב עשה מאמצים בלתי נלאים להשיג את מטרתו. משום שאז יהיה ברור שבדיוק ההיפך ממה שהאויב חפץ חייב להיות טוב עבור אותו אדם, אותה קבוצה או אותה אומה.

בדורנו, ראינו במו-עינינו מה האויבים הראשיים של עמנו - היטלר וחסידיו - חפצו, זממו ולמרבה הצער הצליחו להשיג במידה ניכרת, ביחס לעמנו. הוא לא הסתיר את התוכנית השטנית שלו. המטרה המוצהרת שלו הייתה להשמיד את העם היהודי ומעל הכול, לחסל את הרוח היהודית. ולכן, הקרבנות הראשונים שלו היו הספרים היהודיים ובתי-הכנסת, מנהיגים רוחניים ורבנים.

ישנן שיטות שונות שבאמצעותם אויבינו מקווים להגיע להשמדתנו, רחמנא ליצלן. לפי מוחו המעוות של היטלר, השיטה המובנת מאליה הייתה פשוט לשלוח יהודים, אנשים נשים וטף, לתאי גזים ולמשרפות. אבל השיטה של השריפה הרוחנית, שקשורה לא בגוף היהודי אלא בנשמה היהודית – באמצעות התבוללות, נשואי תערובת, וכו' – היא לא פחות הרסנית.

המשרפות שבהן גופים יהודיים נשרפו לאפר הן דבר שהוא בגדר עבר זוועתי בלתי נשכח. בחסדי השם, הקצבים הללו עצרו לפני שמלאכת החורבן שלהם הגיעה למטרתה הסופית. אבל המשרפות הרוחניות שבהן כלות נשמות יהודיות עדיין בוערות, לצערנו הגדול, והן בוערות בצורה יותר פראית מאשר אי פעם. בית ישראל עולה באש, ובני הדור הצעיר, כפי שמצב הדברים הוא בהווה, הם לכודים במידה רבה. אתה בוודאי לא מודע לסטטיסטיקות ה"יבשות" על נשואי התערובת וההתבוללות במדינה זאת, ולעובדה שהמצב דומה במדינות אחרות. הנושא הנו מדי מכאיב מכדי להתבונן בו, וקל וחומר לכתוב אודותיו באריכות.

במובן מסוים, סכנת ה"משרפות הרוחניות" חמורה יותר מאשר רצח העם באופן פיזי וממשי; משום שאת הרשע שבסכנה האחרונה ניתן להבין בלי הרבה חקירה פילוסופית, בעוד שביחס להשמדה רוחנית, ישנן קבוצות מסוימות שאינן מכירות בה כאסון, וכמה מאותן קבוצות אפילו מקדמות אותה בברכה בשם ה"חופש", ה"שוויון", ה"אינטגרציה", ו"אידיאלים" אחרים שהם מוטעים מיסודם.

לאור ההערות המקדימות הללו, הבה נשקול – אתה ואני – את העמדה שלנו. ללא ספק, אל מול פני המצב כפי שהוא בהווה, מצב של הידרדרות מתמשכת, מוכרחים להניח בצד את כל הספקות וההשערות הפילוסופיות. מצב החירום בהווה דורש פעולה מיידית - להציל נשמות יהודיות, של קשישים, בני גיל העמידה וצעירים. זוהי חובה ראשונה במעלה של כל אחד ואחד מאיתנו אשר חפץ לפעול נגד המטרה ההיטלרית. החובה מחייבת במיוחד ביחס לסביבה הקרובה שבה האדם גדל, ואשר הוא חב לה חוב של הכרת טובה על הטובות הרבות שהוא קיבל ממנה. מאלצת עוד יותר היא החובה הזאת עבור אדם שהשקיע את הכוחות שלו בעבודה בתחום החינוך ונתקל בהצלחה. זה צריך להיות כל כך מובן מאליו לאדם החושב ובעל המצפון, עד שזה מביך כשהוא לא מבין את זה. אני יכול רק להסביר זאת כדלהלן:

אם היצר הרע היה ניגש אל אדם חושב ופונה אליו במלים: "תשכח מהמשרפות הרוחניות הללו; במקום זה, צא לבלות ותעשה חיים, תסגיר את עצמך לתענוגות הבשר!" - קו של גישה כזאת כמובן לא היה עובד. אבל ליצר הרע יש טקטיקה טובה יותר, כזאת שהיא יותר "נבונה" ו"דיפלומטית". הוא נוקט כיוון התקדמות שונה לחלוטין, משהו כמו זה: "עבור אדם כמוך, תענוגות שגרתיות הן מדי קלות ערך. אתה צריך לחשוב במונחים של רעיונות אוניברסאליים, רעיונות שחובקים את כל האנושות ומבוססים על הפילוסופיות הכי עמוקות, וכו'. כאן תמצא הגשמה של שליחות נשמתך, משום שבהצלת כל העולם תציל גם את החלקים האינדיווידואליים שלו", וכן הלאה, וכן הלאה. למרבה הצער, הטעיה זאת לעתים קרובות יותר מצליחה מאשר לא מצליחה אצל הרבה אנשים בעלי כוונות טובות, ומשפיעה עליהם למקד את תשומת ליבם באיזשהו רעיון אוטופי כזה או אחר, תוך הזנחת הסביבה הקרובה.

כל מה שנאמר עד עתה – בתקווה למחילתך האדיבה – לא היה מכוון כמובן, חס ושלום, להוות נזיפה או ויכוח לשם ויכוח. אני פשוט רוצה להבין איך ייתכן שאדם צעיר שמתבונן במה שקורה מסביבו נופל לתוך תפיסה מוטעית שכזאת. בוודאי העיתונים היומיים לא יכולים להשלות אדם לחשיבה שהכול בסדר ונורמלי. הדיווחים על עבריינות נוער ופשע; הפריצות בקרב סטודנטים באוניברסיטאות; המגמה הגדלה של נשואי תערובת והתבוללות, וכו', בוודאי חייבות להוות אתגר בלתי פוסק לאדם הצעיר ההגון ובעל החשיבה הנכונה, וצריכות "להכאיב" לו ולהביא אותו לעשות משהו מעשי, במקום להיות מעורב באיזה רעיון מופשט של מחקר אשר, כפי שהכול יסכימו, יכול לפחות להמתין קצת; בשעה שאת הנער או הנערה באוניברסיטה אי אפשר להשאיר לחכות, ואם לא יסייעו להם וידריכו אותם באופן מיידי, הם עלולים להיסחף במהרה בזרם נשואי התערובת וההתבוללות וללכת לאיבוד ללא תקנה, רחמנא ליצלן.

(3) חב"ד משמשת דוגמה לגישה הנכונה לעצור מגמה זאת, וזה יענה, דרך אגב, על אחת השאלות שלך, היינו, מה מטרתה של חב"ד?

אחד העקרונות הבסיסיים של חב"ד הוא שאהבת השם, אחדות עם השם שהוא לא רק בורא האדם אלא גם בורא העולם, זהה במשמעותה לאהבת ישראל (תניא פרק לב. 'היום יום' כח ניסן). ואהבת ישראל מתבטאת לאו דווקא בניסיון להציל את כל העם היהודי, אלא אפילו בעזרה שניתנת לאדם יחיד. זכור: "כל המציל נפש אחת", קובעים חז"ל, "כאילו הציל עולם מלא" (סנהדרין לז, א). בעצם, מייסד חב"ד בעצמו הראה דוגמה לכך: כשאישה ענייה, כך סופר לנו, ילדה בקצה העיירה, רבי שניאור זלמן הסיר את הטלית והתפילין שלו, והלך לבית העלוב והמלוכלך שלה כדי להצית את האש ולהכין קצת אוכל עבורה. אדמו"ר הזקן לא ראה שום ניגוד בכך שהוא הפסיק את תפילתו לאלוקים (וצריך לזכור שאפילו תפילתו של יהודי רגיל, אם היא כנה ובכל לב, יכולה להשיג אחדות עם בורא הכול), על מנת לסייע לאישה נזקקת; בדיוק להיפך, עזרה כזאת היא הביטוי הטוב ביותר של קירבה לאלוקים. כיצד אתה יכול – ואני אומר זאת עם כל הכבוד המגיע לך – לשבת בבטלה בעיר הזאת בשעה שאתה מוקף באלפי אלפים של אחים יהודיים שעצובים מחוסר הדרכה והכוונה לכיוון הנתיב הנכון בחיים, דרך התורה, תורת חיים? האם אתה יכול להפנות אוזן חרשת לצעקותיהם של ילדים יהודיים שאם ימנעו מהם עזרה מידית, הם עלולים להישלח למשרפות רוחניות, רחמנא ליצלן? בוודאי תרצה להקדיש את כל האנרגיות והכוחות שלך למלאכת הצלת החיים זאת!

תקוותי ותפילתי שמרגע זה והלאה, לפחות, תפקח את עיניך ואוזניך למה שאמרתי וכתבתי לך; שתנצל במידה מלאה, ללא כל התמהמהות נוספת, את המתנות והכוחות שההשגחה העליונה העניקה לך, לסייע להדרכת נערים ומתבגרים יהודיים לעבר נתיב התורה והמצוות, כדי לסייע להצלתם מהשליטה של התבוללות מוחלטת.

יתירה מזו, כפי שמוסבר בתורות של חב"ד, שאני שמח לראות שאתה מתעניין בהם, עבודה מקודשת זאת תיתן לך תובנות חדשות על אהבת השם וכל מה שמתלווה אליה, ותסייע להבהיר רבות מן הבעיות, התעלומות והניגודים שמפריעות לשלוות הנפש שלך בהווה.

אני מקווה ומתפלל שהמלים שלי, שיוצאות מן הלב, ימצאו את התגובה המתאימה בליבך.

בברכה,