מצוות – הגבלת החירות והיצירתיות?

הנערה מרת...

מיניאפוליס, מינסוטה

ברכה ושלום:

קיבלתי את מכתבך באיחור מסוים. את כותבת בו על-אודות חוסר הוודאות שאת חשה באשר למחויבות כלפי יהדות, מכיוון שאת חושבת שהחיים על פי התורה והמצוות מגבילים את האדם ביצירתיות אישית, במיוחד בתחום של חשיבה ובחירה עבור עצמו, וכו'; כך שקשה ליישב מחויבות כזאת עם הרעיון של חירות אישית.

אומר בכנות: הגישה הזאת מפתיעה במידה מסוימת, כשהיא מגיעה מאדם חושב. אני מניח שהקושי כאן הוא עקב ההבנה השטחית של משמעות עניין "קבלת עול תורה ומצוות" (ראה ברכות יג, א), מכיוון שהמילה "עול" רומזת ליצירת מגבלה.

אבל האמת היא שיש הרבה דברים בחיי היומיום שאדם מקבל ונוהג על פיהם מבלי להטיל בהם ספק, אפילו אם הוא או היא הם אינטלקטואלים מחוננים מאוד, ובעלי נטייה נפשית לחקור. מכיוון שאת הולכת למכללה, ולמדת מדע וכו', את בוודאי יודעת שאדם לא ניגש להתחיל כל דבר בפיזיקה ובטכנולוגיה מההתחלה, על ידי אימות כל דבר באמצעות מחקר אישי ועריכת ניסוי בעצמו. לדוגמה, אדם יעלה על מטוס מבלי שיחקור לפני כן אווירודינמיקה וכו', כדי לאמת שהטיסה בטוחה והמטוס יביא אותו ליעדו בערך בשעה המתוכננת.

או קחי דוגמה מתחום הבריאות הגופנית. דבר מוכח מאוד הוא שיש דברים שהם מועילים או מזיקים לבריאותו של האדם. אדם לא ייגש לנסות לאמת את היעילות של תרופה מסוימת באמצעות עריכת ניסוי אישי. אפילו אם יש לאדם תשוקה אישית חזקה מאוד לערוך מחקר וניסוי מסוים, הוא בוודאי יבחר תחומים שלא נחקרו לפני כן. גישה זאת היא בדרך כלל מקובלת, מובנת והגיונית לחלוטין. כי מכיוון שמומחים חקרו במידה מספקת תחומים אלה וקבעו מה טוב ומה מזיק לבריאות הגופנית, או קבעו את השיטות ביחס להתפתחות טכנולוגית נוספת, יהיה זה, במקרה הטוב ביותר, בזבוז זמן לנסות לחזור על כל הניסויים הללו מההתחלה. בנוסף לכך, אין שום ודאות שאדם לא ישגה שגיאה מסוימת, ויגיע למסקנות שגויות, בעלות השפעות הרסניות, כפי שהניסיון הוכיח בכמה מקרים.

מה שנאמר למעלה ביחס לבריאות גופנית, נכון גם ביחס לבריאות רוחנית, וכיצד הנשמה יכולה להשיג שלימות והגשמה עצמית. וקל-וחומר שזה כך, מכיוון שבריאות רוחנית קשורה בדרך כלל לבריאות גופנית, במיוחד כשמדובר ביהודי.

עכשיו, לבורא האדם, שהוא גם בורא ומנהיג העולם כולו, בוודאי יש הכישורים הטובים ביותר שאפשר לצפות שיהיו לסמכות כלשהי, לדעת מה טוב עבור האדם ועבור העולם שבו הוא חי. בטובו, הקב"ה כבר העניק לנו תוצאות מלאות וסופיות, בכך שהודיע לנו כי אם אדם ינהל את חייו היומיומיים בצורה מסוימת, תהיה לו נשמה בריאה בגוף בריא, וזה יהיה טוב עבורו הן בעולם הזה והן בעולם הבא. הוא גם השאיר כמה תחומים בהם אדם יכול לערוך את הניסוי שלו, בעניינים אחרים שאינם מתערבים ומפריעים לחוקים שהוא קבע.

במילים אחרות, הדבר ברור למדי שאם אדם חי זמן מספיק, ויש לו את היכולת הנחוצה לערוך את כל סוגי הניסויים, ללא הפרעה והתערבות וללא טעייה, הוא ללא ספק יגיע בדיוק לאותן מסקנות שאנו כבר מוצאים בתורה שהקב"ה נתן לנו, דהיינו, הצורך לשמור שבת, לאכול מזון כשר, וכו'. אבל כפי שהוזכר למעלה, הקב"ה בטובו האין-סופי – וטבע הטוב להיטיב (תניא, חלק ב, פרק ד) – שואף לחסוך מאתנו את כל הקושי, וכן את האפשרות לטעות, וכבר נתן לנו את התוצאות מראש, לתועלת האדם שיש לו התשוקה והיכולת לחקור, וגם לתועלתם של אלה שאין להם זאת.

הביטוי "עול" ביחס לקבלת התורה והמצוות בחיי היומיום צריך להיות מובן במשמעות זאת שטבע האדם גורם את הצורך לפעול על-פי הציוויים. שכן טבע האדם והיצר הרע הם כאלה שהאדם עלול בקלות להיכנע לפיתויים. פיתוי הוא מתוק בהתחלה, אבל מר בסוף (משלי ה, ג). אבל טבע האדם הוא כזה שאדם עשוי להתעלם מהתוצאות המרות בגלל הסיפוק הראשוני. אנחנו רואים, לדוגמה, שניתן להזהיר ילדים, ולעיתים קרובות מאוד גם מבוגרים, שהתמכרות יתרה על המידה למאכלים מסוימים תזיק להם ותגרום להם לחלות לאחר זמן, כך שלמשך זמן-מה הם לא יוכלו לאכול שום דבר בכלל; ובכל-זאת, הם עשויים לדחות את כל ההגבלות כדי לספק את התיאבון או היצר המידי שלהם. באופן דומה, הקב"ה נתן לנו את "עול" התורה והמצוות, והודיע לנו שבין אם האדם מבין אותן ובין אם לאו, ויהיה הפיתוי אשר יהיה, אדם חייב לבצע את הציוויים של הקב"ה מבלי לשאול שאלות.

ועוד נקודה, וזה ההיבט המהותי ביותר בסוגיית עול התורה והמצוות. והיא, שאף על פי שהתורה והמצוות ניתנו לטובת האדם, הן בחיים הנוכחיים והן בחיים הנצחיים, כפי שהוזכר למעלה, יש סגולה גדולה יותר לאין-ערוך שבה חונן הקב"ה את התורה והמצוות. זו הסגולה של איחוד האדם עם הקב"ה, הנברא עם הבורא, אשר באופן אחר לא היה להם שום דבר משותף. שכן על ידי שהוא נותן לאדם קבוצת מצוות לבצע בחיי היום-יום שלו, בכך עשה הקב"ה שיהיה אפשרי לאדם לקרב את עצמו לבוראו, ולהיות למעלה מהמגבלות של נברא מוגבל, שחי בעולם מוגבל. התורה והמצוות מהוות את הגשר שמשתרע לאורך התהום האין-סופית שמפרידה בין הבורא והנברא, ומאפשרות לבן-האדם לגדול ולקשר את עצמו לאלוקות (תניא, חלק א, פרקים ד-ה. 'היום יום' ח' חשון). כמובן, תכונה זו ניתן להשיג רק אם האדם מקיים תורה ומצוות, לא בגלל השכר שבא עם זה עבור הגוף, או עבור הנשמה, או עבור שניהם, אלא אך ורק משום שהם הרצון והציווי של הקדוש-ברוך-הוא. לפיכך גם נוסח הברכה שיהודי אומר לפני קיום מצווה אינו מזכיר את התועלת שבמצווה, אלא דווקא את העובדה ש"קידשנו במצוותיו וציוונו".

לסיום, רצוני לומר שהעובדה שהיו לך ספקות ואי-ודאויות מסוימים אינה צריכה לרפות את ידייך כלל. אכן, התורה חפצה שהאדם ינצל את כל הכוחות שלו, לרבות שכלו ותבונתו, לעבודת השם, כל עוד הגישה נכונה, היינו, קבלת התורה והמצוות בראשונה. טבעי לחלוטין, ואפילו רצוי, שאדם ירצה להבין כל דבר שהוא במסגרת התפיסה השכלית שלו. במקרה שלך, יש לזה משנה-חשיבות, כיוון שיש לך הזדמנות להשפיע ולהביא תועלת לאנשים צעירים אחרים שיש להם נטייה נפשית כמו שלך.

הרבה יותר ניתן להיאמר בנושא עמוק כל-כך, אבל אני מקווה שבשורות האמורות, למרות שהן מוגבלות בכמות, יש תוכן מספיק להאיר את ההיבטים האמיתיים של הנושא. מלבד זאת, אם תרצי לדון עוד בנושאים אלה, בוודאי יש לך ידידות בקרב אנ"ש בלונדון אשר ישמחו להאיר את עינייך.

בברכה,