תשל"ז

מרת...

ניו יורק, נ.י.

ברכה ושלום:

ראשית, רוב תודות על האיחולים הטובים שלך בקשר ליום הולדתי. אני יכול לגמול בצורה הטובה ביותר במלים של חז"ל, "כל המברך מתברך ע"י הקב"ה, מקור כל הברכות" (סוטה לח, ב). בהתאם לכך, יעניק לך השם יתברך את ברכותיו הנדיבות בכל המצטרך לך.

כעת, ביחס לשאלתך בעניין תפקידה של האישה מנקודת המבט של הדת שלנו, או כפי שאת מכנה את זה – יהדות "אורתודוקסית".

תחילה עלי לציין שהחלוקה של היהדות ל"אורתודוקסית, קונסרבטיבית, רפורמית" וכו', היא מלאכותית לחלוטין, משום שלכל היהודים יש תורה אחת ויחידה, שניתנה ע"י אלוקים אחד ויחיד, על אף שישנם יהודים שמקיימים יותר, ויהודים שמקיימים פחות. הצמדת "תווית" אינה משנה, כמובן, בשום אופן את המציאות של המהות היהודית.

ביחס לעמדתה של היהדות כלפי הנשיות, גם זה הודגש לעתים קרובות שאלה הסבורים שהתורה מציבה את האישה בתפקיד נחות מזה של האיש סובלים מאי-הבנה, משום שלאמונה שלהם אין שום יסוד אמיתי. האיש והאישה, אם לערוך הקבלה, הם כמו הראש והלב בגוף האדם; שניהם שווים במידת החיוניות שלהם, למרות שלכל אחד מהם יש תפקידים שונים לחלוטין, ורק התפקוד הנורמאלי של שניהם ביחד מבטיח גוף בריא. דבר זה נכון גם לגבי תפקידם של האיש ושל האישה בחיים היהודיים, ולמעשה, בכל חברה אנושית בריאה.

מכך נובע שהלב אינו צריך להרגיש נחות ביחס למוח, למרות שבמובנים מסוימים הוא תלוי במוח, בדיוק כשם שהמוח אינו צריך להרגיש נחות ביחס ללב, בגלל שבמובנים מסוימים הוא תלוי בלב. בדומה לכך, בחיים היהודיים, ישנם חובות ותפקידים שהקב"ה הקצה לאישה וישנם חובות ותפקידים שהוא הקצה לאיש.

כאשר, מסיבה כלשהי, אדם איננו מסוגל לקיים מצווה מסוימת, או כמה מהתפקידים שלו או שלה, ישנה הלכה בתורה שקובעת: "השם הרחמן סולח לאדם שנאנס ואינו מסוגל לקיים את חובותיו" (נדרים כז, א). למעשה, כאשר הקב"ה (שיודע מה בליבו של כל אדם), יודע שאם האדם היה מסוגל לעשות זאת, הוא או היא היו מקיימים את זה, הוא מחשיב את המחשבה, במצב כזה, כמו תחליף למעשה.

דרך אגב, כדאי לציין שמתוך מגוון השמות של הקב"ה, משתמשים בהלכה האמורה בתואר הרחמים ("הרחמן"). זה מדגיש במופגן שכל המצוות של הקב"ה נובעות מתכונת הרחמים ואהבת החסד שלו, שכמו כל התכונות האלוקיות, היא אינסופית. מכאן שכאשר אדם מנוע מלקיים מצווה בגלל מצבים שהם מעבר לשליטה שלו או שלה, סולחים לאדם זה לחלוטין ומנקים אותו מאשמה.

אין צורך לומר שאדם אינו צריך להתנצל על כך שהוא שואל שאלות. להיפך, מכיוון שיהודים מתוארים בתורה כ"עם חכם ונבון" (דברים ד, ו), הדבר מתבקש ששאלות שנמצאות בטווח של תחום ההבנה האנושית צריכות גם לזכות לתגובה, ואין לזרוק בחזרה את השאלה לשואל שיישען על האמונה לבדה – בכל הזדמנות שהדבר אפשרי. ישנו רק תנאי מוקדם אחד – והוא מחזיר אותנו אל הזמן שבו התורה והמצוות ניתנו על הר סיני – והוא, שבהכרח לקבל את התורה תחילה על הבסיס של "נעשה" ורק אחר כך "נשמע" – משום שאסור שקיום המצוות יהיה מותנה בהבנה שלנו לגבי המשמעות היותר עמוקה שלהם, וכו', וגם לחיוניות ולמרץ של קיום המצוות אסור לפחות בשום אופן.

בברכה,