לפני כמה שנים נסעתי לכלא שנמצא כשעתיים נסיעה מבנגקוק, לבקר בחור צעיר שנעצר בגין הסתבכות עם מקומיים. כשיצאתי מהביקור צלצלו אליי ואמרו לי שבדיוק באותה העיר נפטר יהודי שנשוי לתאילנדית, ויש שמועה שהיא מתכננת לשרוף את הגופה. השגתי מיד את הטלפון שלה, צלצלתי אליה ואמרתי לה ששמעתי על מה שקרה ורציתי להציע לה שאנחנו נעשה את כל הקבורה וכל מה שצריך, אבל היא הסבירה לי שהיא מתכננת לשרוף אותו כפי המנהג הבודהיסטי.

ביקשתי לפגוש אותה, והיא אמרה "אנחנו באמצע טקס במקדש, וכשנסיים אוכל לפגוש אותך". נבהלתי כי חשבתי שזה כבר טקס השריפה, אבל אז היא הסבירה לי שזה טקס של שלושה ימים של תפילות ורק בסיומם שורפים את הגופה. קבענו להיפגש בערב בקניון המקומי, בשעה היעודה היא הגיעה והתחלתי להסביר לה כמה חשוב לו כיהודי להגיע לקבורה. אמרתי לה "אני הכרתי אותו, הוא היה אצלנו כמה פעמים בסדר פסח ובראש השנה, וזה אומר שהוא היה מחובר ליהדות שלו". היא לא השתכנעה והסבירה לי שלפי האמונה שלה זה הדבר הכי טוב שהיא יכולה לעשות למענו, ולכן היא לא מוותרת.

שאלתי אותה מי שילם על בית הרפואה שלו, והיא אמרה שזה עלה עשרת אלפים דולר, ושהצליחה להוריד אותם לחמשת אלפים שלקחה בהלוואה מהשוק האפור. אמרתי לה "חבל שאת מסתבכת, אני מוכן לארגן לך את הכסף הזה ותתני לי לקבור אותו". היא אמרה לי שהיא צריכה לחשוב על זה, ואמרתי לה שאני חוזר לבנגקוק וצריך תשובה תוך שעתיים. הייתי משוכנע שהכסף יסדר את העניין, אבל להפתעתי ממש לפני שהגעתי לבנגקוק אני מקבל טלפון והיא אומרת לי: "חשבתי על זה, וזה הדבר האחרון שאני יכולה לעשות למענו ואני לא מסכימה לוותר".

התארגנתי עם כמה מהאנשים שהכירו אותו, ונסענו ביחד למקדש שבו נערך הטקס. חיכינו בחוץ (כי אסור להיכנס למקדשים) וביקשנו שיקראו לנזיר. הסברתי לו את העניין וביקשתי שידבר אתה, אבל הוא אמר לי: "אני מצטער, אני לא יכול להתערב. מה שהיא תחליט זה בסדר מבחינתי". קראנו לה שוב וניסינו לדבר על לבה אבל שום דבר לא עזר.

בינתיים נוצרה קצת מהומה מסביב וכל קרובי המשפחה שלה יצאו לראות מה קורה, ואז ניגש אלי אחד האחים שלה ושאל אותי מה העניין. הסברתי לו שהוא היה יהודי, ומגיע לו להיקבר כיהודי. הוא אמר לי: "אני מסכים אתך, אני יודע שלפעמים הוא נסע לבית כנסת והיהדות הייתה חשובה לו".

ואז הוא אמר לי "חכה רגע, יש לי רעיון". הוא חייג למישהו, דיבר בטלפון כמה דקות ואז רץ לאחותו ונתן לה את הטלפון. גם היא דיברה כמה דקות ואז ניגשה אלי ואמרה לי: "אחי נתן לי לדבר עם הנזיר הגדול בבנגקוק, שאמר לי שאם הוא היה יהודי חשוב מאוד שייקבר כיהודי ולא יישרף. אז בסדר, אני מסכימה. נסיים את הטקס שלנו היום, ומחר בבוקר תקחו אותו ותקברו אותו, אבל תזכור שאתה משלם לי את ההוצאות של בית הרפואה...".

למחרת לקחנו אותו ועשינו לו את אחת הלוויות הגדולות שהיו בתאילנד, כל מי ששמע על הסיפור הגיע להשתתף. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.