קוראים וקוראות יקרים,

כל פעם זה מרשים אותי מחדש.

כשאני קורא רעיון בתורת החסידות (הידועה גם בשם פנימיות התורה) שמסביר ומבאר משהו שבחשיבה ראשונית ופשוטה נחשב לדבר שלילי והופך אותו לרעיון חיובי ומעצים – זה גם מרשים וגם מרגש.

הפעם, למדתי על העונש. כן, עונש. זה שמגיע לאלו שחוטאים, לאלו שלא מקיימים את המצוות של בורא העולם, אלו שלא הולכים בדרך הישר – מגיע להם עונש. (נהיה כנים לרגע שגם אנחנו... לא הכי מושלמים, אז אולי גם לנו מגיע עונש?)

בתורת-החסידות העונש מקבל אור חדש, יפהפה וחיובי.

הבעל שם טוב המשיל זאת לאיש פשוט שפגע בכבודו של מלך. למרות שהעונש על מרידה במלכות הוא מוות, המלך בחר לקחת את האיש ולהפוך אותו לשר בממלכתו. הוא הזמין אותו לעיר הבירה, העניק לו כבוד והרעיף עליו הרבה טוב.

ככל שחלפו הימים, החלה התובנה לחדור למוחו של אותו אדם. הוא התחיל להבין את מעלותיו המיוחדות של המלך; הוא היה אפוף רגשות תודה על מתנותיו של המלך, אך לא פחות מכך הוא החל לחוש רגשות אשמה כבדים על שבעבר העז לפגוע בכבודו של כזה מלך טוב, ובעמקי ליבו הוא ייסר את עצמו על כך.

רגשי הצער, ההבנה עד כמה גדולה הייתה טעותו, היו ה"עונש" הטוב ביותר.

רעיון יפהפה, נכון?...

גם אנחנו נבקש מבורא העולם שגם אם חלילה פגמנו וחטאנו (ומי בעצם לא)... שהוא ירעיף עלינו רק עוד ועוד ברכות. אנחנו, מצידנו, נפנים את גדולתו וטובו האינסופיים, ונשתדל לזכור לעשות תמיד רק את הדבר הנכון.

שיהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

הרב מנדי קמינקר