כשהבנתי אמש, לאור הפיגוע המזעזע שהתרחש בעירנו, שבעל כורחי אני משתייך לקבוצת סיכון די ממוקדת. מה לעשות, אני גם דתי וגם מבלה לא מעט בבית הכנסת, שתי פרמטרים שדי מאפיינים, משום מה, את רוב נפגעי גל הטרור הנוכחי.

זאת, ולאור התובנה שגם את התגובה הנכונה והמתבקשת ביותר במצב של פיגוע, אני מן הסתם לא כשיר לבצע במהירות הנדרשת. ואני מתכון לפעולת ה"לברוח"... לא נותרה לי ברירה אלא להתמגן. וכך מצאתי את עצמי אמש רוכש תרסיס גז פלפל שיותר ממה שמעניק לי תחושת בטחון מציף אותי בתחושת חרדה, שמא יאמץ גם הוא את מנהג ה'סמטרפון' השוכן בכיסי הנוטל לעצמו לעיתים תכופות חירות יתר, ומנהל חיים 'עצמוניים' משל עצמו. אך בעוד בכל הקשור ל'סמרטפון' הנזק מסתכם בביצוע שיחות טלפון לא מתוכננות למספרים לא מזוהים. במקרה של התרסיס זה עלול להסתכם בנזקים חמורים יותר, כאלו מסוג תחושת צריבה וקשיי נשימה.

כך או כך, כעת אני ממוגן ורגוע. הרי יש בכיסי תרסיס פלפל, ואם אין כוחו יפה לנטרל מחבל לפחות נוכל אולי לתבל אתו איזה סלט... מה שמשאיר לי קצת זמן לחשוב על ה'מצב'...

והמצב. המצב הוא לא נעים, וגם לא כל כך פשוט. בעיקר בגלל שלא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שאין דרך אמתית למנוע בצורה מוחלטת פיגועים שכאלו. זהו מצב קלאסי שבו חולשתו של התוקף היא גם יתרונו הגדול. דווקא בגלל שמדובר במפגע בודד, נטול כל הכשרה או התארגנות וחמוש בכלי הנשק הפשוט והזול ביותר, זוהי גופא הסיבה לכך שכמעט ואין דרך לצפות פעולה שכזו ולנסות למנוע אותה מראש.

ואז חשבתי שמעבר לבעייתיות יש כאן גם תובנה חשובה שכדאי לכל אחד מאתנו, המבקש להשפיע על סביבתו ולחולל שינוי חברתי כלשהו, ללמוד ולאמץ לעצמו. לא כדי לפגע חלילה, אלא להיפך, כדי להפוך את העולם למקום טוב ומושלם יותר.

משום מה אנו נוהגים לחשוב שכדי להשפיע, ולחולל שינוים משמעותיים דרושים התארגנויות מתוחכמות ותקציבי ענק. שהרי מה כוחו של היחיד, הבודד, ליצור שינוי כלשהו סביבו?

זהו. שלא. נכון, אין להשוות בין התארגנות ממוסדת של גוף מקצועי לפעולה ספורדית של אדם בודד, אבל דווקא חולשתו של היחיד היא סוד כוחו, כיון שהיא מנטרלת מראש כל סוג של התנגדות וחסם הניצבים בדרך כלל בפני קמפיינים ענקיים למיניהם, ומאפשרת לחלחל מסרים של שינוי גם ביעדים המבוצרים ביותר.

אולי לזה התכוון הרמב"ם בדבריו המפורסמים "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". – הסיבה לכך שדווקא היחיד במעשהו האחד הוא זה המכריע את הכף, היא, בין השאר, כיון שהוא מסוגל לחולל שינוי גם במקום בו כל פעולה מאורגנת אחרת נדונה לכישלון. בואו ננצל זאת להכריע את העולם לטוב.