המראות המזעזעים מפריז החזירו אותי שלוש שנים אחורה, לביקור בפריז יחד עם משפחתי. אני חושב שלו הייתי עושה היום את הטיול בפריז, הייתי מוסיף עוד כמה מוקדים – כן, מוקדים! הייתי מספר להם היכן הועלו על המוקד יהודים ב"היפר כשר" תוך כדי קניות לשבת, והיכן נטבחו למעלה ממאה בני אדם על ידי מחבלים שרוצים לשטוף את העולם בדם ודמעות.

בטח יהיו להם הרבה שאלות. ואולי לא יהיו לי את כל התשובות.

הנה מה שכתבתי אז, אחרי הטיול המשפחתי שלנו:

חני אחותי הצעירה גרה עם בעלה וחמשת ילדיה בברינוא, פרוור על יד פריז. היינו אצלם השבוע. ביום ראשון עשינו יום בפריז עם הילדים. הגענו מוכנים, למדנו על העיר. דבורה קנתה ספר על 'פריז עם ילדים' ואני עשיתי גוגל על נפוליאון בונפרטה ועל מארי אנטואנט של "אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות". חני נתנה לנו כתובת של פיצרייה כשרה ויצאנו.

עברנו על יד הוטל דו ויל, בית העירייה המפואר של פריז, התרשמנו מהיופי וההדר וגם למדנו על שריפת התלמוד שהייתה ב17 ליוני 1244 בדיוק באותו מקום.

ואז הילדים שאלו: למה דווקא את התלמוד הם בקשו לשרוף? "הם כנראה מבינים שבלי התלמוד אין לנו קיום"... לא יודע אם זו התשובה, אבל כך עניתי.

צעדנו על שאנז אליזה אל מול שער הנצחון. למדנו על השער על 12 השדרות היוצאות ממנו ומסמלות את נצחונות נפוליאון, עלינו 263 מדרגות ברגל ואני שרתי עם הילדים את הניגון החב"די 'מארש נפוליאון' – מארש המלחמה של נפוליאון, שאדמו"ר הזקן הפך אותו לניגון חב"די מפורסם. ואז הילדים שאלו: למה שמישהו יבנה משהו כל כך גדול ומפואר רק כדי ל'הראות לכולם' שהוא ניצח? "אדם שחי רק חיים מטריאליסטיים זקוק להחצנה ושואו" לא יודע אם זו התשובה, אבל כך עניתי.

כמובן שהגענו לאייפל. לא עלינו למעלה, כי לעמוד שעתיים בתור היה לנו הרבה מדי, אבל דיברנו על צרפת של מעלה, על רבי יחיאל מפריז, ועל רש"י ועל עוד חכמי ישראל שחיו ופעלו בצרפת. דיברנו גם על משפט דרייפוס ועל צרפת הכבושה במלחמת העולם השניה. ואז הילדים שאלו: למה כל כך הרבה מוכרים מנסים למכור לנו 'אייפלים קטנים'? "כי אנחנו קונים..." לא יודע אם זו התשובה, אבל כך עניתי. עובדה שקנינו...

נסענו ל'פלעצל' האזור היהודי של פריז לפני המלחמה. נכנסנו לבית הכנסת 17, כאן לימד הרבי מליובאוויטש שיעור תורה כל ערב שלש שנים מ1937, למדנו גם אנחנו ושילשלנו מטבעות לצדקה בקופה של בית הכנסת.

סיימנו בפיצה, חלק עם זיתים וחלק עם פטריות. ואז שאלתי את הילדים איזה פיצה הם מעדיפים של פריז או של באזל? "של באזל, כי היא יותר טעימה!״ לא יודע אם הם צודקים, אבל כך הם ענו...

אולי לא לכל שאלה יש תשובה, אבל אני בהחלט מקווה שיהודי פריז – וכל תושבי פריז – יתגברו על האיומים הבטחוניים וימשיכו קדימה בעוז.