אבל כבד השתרר בקהילת חב"ד בצרפת וברחבי העולם עם פטירתו של הרב שמואל אזימוב עליו השלום, שליח הרבי בפריז.
*
לפני הרבה שנים קראתי בעיתון "כפר חב"ד" כתבה מרתקת על חב"ד בפריז. נדמה לי שהכותרת הייתה "המהפכה הצרפתית", והיא סיפרה על זוג שלוחים של הרבי, הרב שמואל ובתיה אזימוב, שהביאו לעיר האורות את אור התורה והיהדות.
בכתבה רואיינו מספר חברים בקהילה היהודית. אחד מהם עובד בכיר במשרד האוצר הצרפתי; האחר, מרצה באוניברסיטה יוקרתית. כל המרואיינים גדלו במשפחות רחוקות מיהדות בפריז המתבוללת, הלכו לאוניברסטאות מקומיות וכמעט התבוללו אף הם. באותם ימים פריז הייתה עיר תענוגות ובוהמה, עיר שהייתה רחוקה מיהדות כרחוק מזרח ממערב.
ואז הגיע הרב אזימוב, או כמו שכולם כינו אותו "ר’ מולע" (קיצור של שמואל). הוא מצא את הסטודנטים והתחיל ללמוד עמם תורה ולספר להם על היהדות. הם היו מרותקים ורצו לשמוע עוד. סטודנט הביא סטודנט ושיעור התורה גדל.
כך, בשקט ובלי רעש וצלצולים, פרצה המהפכה הצרפתית היהודית.
הכותב המוכשר הביא תיאורים צבעוניים של חיי קהילה פורחים, בתי ספר יהודיים מלאים בילדים וילדות הגאים ביהדותם, בתי כנסת שמתחילים לצוץ ברחבי פריז.
זמן לא ארוך לאחר-מכן, בחג החנוכה, נערך אירוע "חנוכה לייב" עם הרבי במהלכו שודרו הדלקות חנוכיה מרכזיות מרחבי העולם. הרגע בו פריז עלתה על המסך היה אחד הרגעים מלאי האנרגיה; המוני יהודים עומדים על רקע מגדל אייפל מריעים בעוז מול המסכים. מנוף מתרומם, נושא בתוכו את ר’ מולע יחד עם הרב הראשי לצרפת, ויחד הם מביאים את אור החנוכיה למיליוני התושבים של פריז, בראש מורם ובגאווה יהודית.
וכיום, אותה קבוצת סטודנטים ראשונית היא חלק ממארג יפהפה של מעצמה אמיתית. מעצמה של יהדות וחסידות. מעצמה של מאות שלוחי חב"ד שמשרתים את רבבות היהודים המתגוררים בפריז וסביבותיה. ואת כל אותה מהפכה ביצעו ר’ מולע ואשתו בתיה, בשליחות הרבי מליובאוויטש.
*
בעידן הווצאפ, רק חלפו דקות מאז שנודע על פטירתו וכבר החלו לעבור מפה לאוזן – או ליתר דיוק מקבוצת ווצאפ אחת לחברתה – סיפורים מדהימים על ר’ מולע.
אדם אחד סיפר כיצד לפני הרבה שנים ביקש ממנו ר’ מולע להסיע אותו לשיעור תורה שהוא מוסר מחוץ לעיר. "כמה אנשים לדעתכם היו בשיעור? עשרים, שלושים? לא! אדם אחד בלבד הגיע לשיעור, והנסיעה ארכה ארבעים דקות! אבל בשביל ר’ מולע, אפילו עבור יהודי אחד המאמץ השתלם..."
מישהו אחר הזכיר שכשהרבי שלח את ר’ מולע לפריז, הוא החל את תפקידו כ'מלמד דרדקי' (מורה) ב'חדר' המקומי. כשחלפו מספר שנים והפעילות התרחבה, הוא שאל את הרבי האם להפסיק ללמד ולהקדיש את כל זמנו לפעילות. הרבי הורה לו להמשיך בהוראה.
"כולם בפריז ידעו שאותן שעות בהם ר’ מולע מלמד ילדים ב'חדר' הן קודש קודשים. אי-אפשר להשיג אותו. גם כשהוא ניהל את אימפריית חב"ד בפריז, בכל יום הוא הלך ללמד ילדים, בדיוק כפי שאמר לו הרבי."
והיו אלו שביקשו להזכיר את מידת ההסתפקות במועט שלו ושל זוגתו בתיה, שאף היא נפטרה לפני מספר שנים. בקרב אוהדיו הרבים היו עשירים גדולים שבניד עפעף היו שמחים לרכוש לו בית גדול ורכב מפואר, אבל הוא המשיך לנסוע ברכב הפשוט והישן שלו מדי יום, והזוג התגורר בדירה פשוטה וצנועה.
*
ר' מולע הותיר אחריו משפחה, ילדים ונכדים. אבל ברוח מאמר חז"ל ש"בניך אלו התלמידים", הוא גם הותיר אחריו עשרות אלפי תלמידים-בנים, אותם הוא קירב לאור התורה והחסידות. אותם בתי חב"ד, בתי ספר, מקוואות הטהרה וגני הילדים שקמו בזכותו ייזכרו לו לנצח, אך אולי אף חשוב מכך – ההתלהבות, האהבה והמסירות ליהדות אותן הוא נטע בלב כל תלמידיו, הם אלו שימשיכו את מורשתו.
האם הכרתם את ר' מולע? שתפו עמנו את הסיפורים והחוויות שלכם באמצעות מערכת התגובות.
כתוב תגובה