150,000 מתפללים ומתפללות. מספר מדהים, ללא ספק. מדהימה עוד יותר העובדה שהתפילות לא נערכו בבתי כנסת 'רגילים' אלא במקומות שונים שהפכו לבית כנסת לצורך העניין: מגרש ספורט, היכל תרבות, אפילו אוהלים שהוקמו ברחובות העיר - באישור ובתיאום עם הרשויות המקומיות.
"בית הכנסת הפתוח" הוא יוזמה של צעירי חב"ד הפועלת כבר כמה שנים, ובכל שנה היא צוברת אוהדים נוספים. בבית הכנסת המתפללים מצטרפים לתפילות כמו בבית אבא; הכניסה חינם, ובית הכנסת פתוח לכל מי שמעוניין.
שליחי חב"ד המפעילים את בתי הכנסת דיווחו על תגובות חמות ונלהבות. "אנשים הודו לי בדמעות על התפילה המרגשת" סיפר אחד מהם. "בשכונה בה הפעלנו את בית הכנסת הפתוח, עדיין אין בית כנסת. אבל אחרי יום כיפור הם כבר שוקלים ברצינות להפוך זאת למשהו קבוע" סיפר אחר.
והנה ציטוט יפה שפירסמה אחת המתפללות בפייסבוק:
אני מאלה שמציצות. מודה. יושבת בעזרת הנשים בבית הכנסת, מזיזה קצת את הווילון ומציצה. מצטערת. כזאת אני. לא יכולה להקשיב לדרשות ולסיפורים מבלי לראות מי מדבר מולי. אז הצצתי. התפילה התחילה, כולם שרים בעוצמה את "אדון הסליחות", ואני מציצה.
מבין כל המון האדם שצבא על בית הכנסת. הוא לכד את עיניי מיד. החזן. איש קטן כבן שמונים, לבוש כולו לבן, זקן לבן וטלית לבנה על ראשו. קולו עלה וגבר על קולות השירה של הציבור, הוא הרים את עיניו לשמיים, ואז הן היכו בי. העיניים. היכו חזק. ראיתי שם משהו שלעולם לא אשכח. משהו שאיבדנו מזמן. אותו משהו שאנחנו מחפשים כבר דורות על גבי דורות. אנושות שלמה תרה ומחפשת את מה שהאיש הקטן הזה, בן השמונים, מצא.
אהבה.
בעיניו הייתה אהבה טהורה. מהסוג הזה שהעיניים מצטעפות והקול רועד. אהבה מהסוג הירא, מהסוג שלא דורש דבר בתמורה. אהבה ללא תנאים. אמיתית, קמאית, ראשונית. אהבה למשהו שהוא גדול ואדיר ממך, למשהו שלמרות שמעולם לא פגשת אותו ולא ראית אותו, אתה יודע שהוא שם. שהוא קיים. ואתה גם יודע, שאותו משהו גדול ונעלם, אוהב אותך בדיוק אותו דבר. הידיעה הזו, הייתה שם. בעיניים הזקנות והנבונות של אותו חזן. זו לא היתה אמונה. זו היתה אהבה. וזה מה שעשה את ההבדל. אני לא מכירה אותו, מעולם לא החלפתי איתו מילה, אבל מה שעיניו סיפרו לי, ממרחק עזרת הנשים, היה חזק ועוצמתי.
ובין רגע, כמו נפתח אצלי הסכר, והדמעות החלו לזלוג החוצה.
קינאתי בו. קינאתי על הביטחון הזה, קינאתי בו על שקיים בעולמו משהו כל כך מובן ומסודר. קינאתי על הוודאות הברורה הזאת. קינאתי בו על שזכה בחייו לחוש סוג כזה של אהבה. פשוט קינאתי.
![בית הכנסת הפתוח ברובע ט"ז באשדוד](https://w2.chabad.org/media/images/848/tUIF8487720.png?_i=_n32DD4A5CE5B405756B86D11830CBE5B1 "בית הכנסת הפתוח ברובע ט"ז באשדוד")
כתוב תגובה