בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים, יזם הרבי את מה שלימים הפך לראשון מ"עשרת המבצעים" – מבצע הנחת תפילין לכל יהודי. באותה תקופה מכר שאל אותי מדוע הרבי בחר דווקא במצוות התפילין. "מדוע לא מצווה יותר אוניברסלית, כמו שמירת כשרות?" הוא שאל.

מאוחר יותר באותה שנה כשנפגשתי לראיון אישי עם הרבי ("יחידות") העברתי לו את שאלת מכרי. הוא השיב שישנן שתי סיבות לבחירתו זו. הסיבה האחת היא, שהתלמוד קובע שמרגע שיהודי מניח תפילין על ראשו – אפילו פעם אחת ויחידה בחייו – הוא מתעלה לרמה גבוהה יותר ביהדותו. הסיבה השנייה שנתן לכך הרבי היתה: "כאשר יהודי במיאמי רואה תמונות של יהודים בכותל המערבי שמניחים תפילין, הוא חש בדחף להניח תפילין בעצמו".

בשנת 1974 קיבלתי שיחת טלפון מאמריקני אחד שלפני שנים רבות עשה עסקים באנגליה והיה לקוח במשרד רואי החשבון שלי. אדם זה התגורר כעת במיאמי, והוא רצה שאטוס לעירו כדי להיפגש עם רואה חשבונו ולשוחח על כמה פרטים עסקיים. האם אוכל להגיע למיאמי לפגישה?

הסכמתי ולאחר מספר שבועות טסתי למיאמי. נחתתי בשעת ליל מאוחרת וקבענו להיפגש לארוחת בוקר למחרת. בבוקר, השותף של הלקוח שלי חשש כי אני עשוי להתעורר מאוחר בשל השעה המאוחרת בה נחתתי, והוא הגיע למלון כדי להעיר אותי. הוא נקש על הדלת, כשלא קיבל תשובה – הייתי באמצע תפילה ולא יכולתי להפסיק – הוא פתח את הדלת וראה אותי עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. הוא לא אמר מאום ויצא מן החדר.

לאחר התפילה ניגשתי למסעדה בה קבענו להיפגש. כולם ישבו לאכול ארוחת בוקר אך אני שתיתי מיץ תפוזים. רואה החשבון – שהיה יהודי – הופתע לשמוע שאני אוכל רק מזון כשר. השותף הוסיף וסיפר כי בשעות הבוקר המוקדמות הוא ראה אותי "לבוש בבגד ארוך עם קופסאות על ראשו וזרועו".

"אתה מניח תפילין"? שאל רואה החשבון האמריקני.

"כן!" השבתי. "ואתה לא?"

"לא הנחתי תפילין מאז בר המצווה שלי בניו יורק לפני כחמישים שנה", הוא אמר. "אבל לאחרונה ראיתי תצלום של יהודים בכותל המערבי שמניחים תפילין וחשתי דחף להניח תפילין בעצמי".

כמעט אותן מלים שאמר לי הרבי למעלה משבע שנים קודם לכן.

לאחר הפגישה הוא הניח תפילין בחדרי.