לפניכם עיבוד חופשי ממכתבו של הרבי לקבוצת נערות שנכתב בכ"ב אלול ה'תשי"ד (1954). ניתן לקרוא את המכתב המקורי כאן.

ברכה ושלום!

קיבלתי את מכתבכן לפני זמן, ובגלל כמה סיבות תשובתי התעכבה.

בעומדנו על סף השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, ברצוני להשיב לשאלתכן – לפחות בקיצור, שכן במכתבכן נגעתם בשאלות שקשה להשיב עליהן בכתב...

האם האדם נולד כדי להתענג בתענוגים חומריים?

על עם ישראל נאמר שהם "מאמינים בני מאמינים", כולנו מאמינים שבורא העולם מנהיג את העולם ומשגיח על כל פרט ופרט ממנו. אם כך הדברים בכל יצור ונברא בעולם, על אחת כמה וכמה שהוא משגיח על כל בני האדם, ולמעלה מזה כמה וכמה פעמים ככה בעם הנבחר: לכל אחד ואחת מעם ישראל יש תפקיד מיוחד, ותפקיד זה הוא גם לתועלתו האישית וגם לתועלת עם ישראל כולו.

מהי תכלית החיים? כל אדם שחושב על כך יכול להבין וגם לראות שהתכלית היא לא להתענג מתענוגים חומריים, תענוגים חולפים שהיום הם כאן ומחר אינם. "אדם לעמל יולד", אם אדם רוצה להשיג סיפוק רוחני עליו לעמול ולהתייגע בקיום התורה והמצוות הנצחיים לעד, ובפרט בעשייה עבור אחרים. זו הסיבה לכך שהתורה מכונה בשם "תורת חיים": היא מספקת מטרה ותחושת סיפוק גם עבור החיים בעולמנו זה, ולא רק בעולם הבא.

אין ללמוד מכך חלילה שעל האדם למאוס לגמרי בעולם הזה ולסגף את גופו. ידוע, והדבר מובא במיוחד בתורת החסידות, שהמטרה היא לא לגרום לאדם כל סבל. אבל מצד שני, עליכן לזכור מהו העיקר ומהו הטפל, ולא להפוך את העינוגים הגשמיים הטפלים (כמו הקולנוע, עליו כתבתן שקשה לכן להינתק ממנו) ל"עגל" ואליל. הלא בטח גם אתן מבחינות שהתענוגים החומריים הם לא חשובים כל-כך, או אולי אפילו ריקים מכל תוכן וחסרי כל חשיבות!

במיוחד אחרי השואה

כל האמור לעיל תקף בכל דור. אבל בדורנו קל אף יותר להבין זאת. אידיאלים רבים בהם אנשים האמינו התגלו כרעיונות ריקניים חסרי כל תוכן וסיבה. בעת צרה לא עמדו לו לאדם לא הכסף ולא הכוח; אם כך, קל יותר לראות ולהבין מהי האמת הפשוטה ודרך החיים הנכונה עבור כולנו.

לאחר השואה הנוראה, כל אחד ואחת מאיתנו הוא כמו אוד מוצל מאש. אנו צריכים לראות את עצמנו כשליחים שלא יכולים להסתפק רק במילוי תפקידנו האישי, אלא עלינו למלא גם את תפקידם של אלו שנספו בשואה בטרם עת.

הדרך היחידה

ההיסטוריה של עם ישראל מלמדת אותנו שרק הקבוצות ששמרו על דרך התורה והמצוות האותנטית שרדו. שאר הקבוצות שפרשו מאותה הדרך, נעלמו מן ההיסטוריה או שנשארו מהם מספרים ההולכים וקטנים.

אם ניישם את אותו עקרון באופן פרטני נגיע למסקנה פשוטה: כאשר אדם יתנהג בדרך התורה בחיי היומיום שלו, הוא יקנה את עולמו: גם העולם הבא, אבל גם את העולם הזה. החיים שלו יהיו חיים מאושרים, מלאי תוכן ותחושת סיפוק.

אני מתפלל ובטוח שכל אחת ואחת מכן תלך בדרך אשר סללו אבותינו, והאושר הרוחני שלכן ישפיע גם על האושר הגשמי.