באפשרויות המשודרגות של העולם המודרני, כל אדם רוצה לשנות אווירה, לצאת מהשגרה. אנשים מוציאים את מיטב כספם על חבילות נופש כאלו ואחרות, נוצצות יותר או פחות, העיקר לזכות להיות מאלו המאושרים השייכים למועדון הv.i.p. של הנופשים.

לעיתים, לא משנה לאן ועד כמה הוא יעיל, העיקר שיוצאים לנופש. שכן בהרבה מאוד מקרים האדם חוזר עייף יותר משנסע.

אמר לי חבר:

"אדם כל השנה מוציא את הנשמה והבריאות להשיג כסף, ולאחר מכן בחודשי יולי-אוגוסט הוא מוציא את הכסף על הבריאות".

כך היא המחזוריות של החיים.

מיסטר נופש

מי אתה בעצם 'מיסטר נופש' שכולם כ"כ מעריצים אותך?

בהרצאותיי אני מציג את השאלה: מי היה הראשון בהיסטוריה שיצא לנופש?

יש העונים שהיה זה נוח שיצא לשייט תענוגות על מג'יק 1 של תיבת נוח, כולל ספארי פעיל עם מגוון הבעלי-חיים שהיו אז. אחרים מצביעים דווקא על אדם הראשון, ששהה בגן-עדן בתחילת בריאתו.

האמת היא שהראשון שנפש היה אלוקים בכבודו ובעצמו. "כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש".

באיזו חבילת נפש בחר בורא העולם?

שורש המילה נופש היא נ.פ.ש ומכאן שנופש הוא יותר מצב מאשר מקום.

להבנת העניין ננסה לנתח זאת במציאות האנושית.

האדם מורכב משני רבדים:

א. הרובד האישי של האדם מול ועם עצמו.

ב. הרובד של האדם כמו שהוא בהתאמה ובעבודה מול גורמים שונים בעבודתו וסביבתו הקרובה והרחוקה.

פעמים רבות, עייפות היא פועל יוצא של מצב בו אדם עושה משהו לא טבעי במשך זמן רב; דבר הדורש ממנו מאמץ מיוחד, ומבזבז את האנרגיה שלו. ככל שהאדם מתעסק עם נושאים הקרובים לליבו, עייפותו פוחתת בצורה ניכרת וביצועיו עולים ומשתפרים.

דוגמה פשוטה לכך ניתן לראות בלעיסת מסטיק. תהליך הפעלת הלסתות שכשלעצמה היא מעייפת, אבל למרבה הפלא כשאדם אוהב ללעוס מסטיק הוא יכול לעשות זאת לאורך זמן ללא לחוש אף סבל!

מהי הסיבה לכך? תחושת העונג שמלווה את הלעיסה גורמת לכך שהאדם לא חש במאמץ שהוא מפעיל.

אם כן, ניתן לסכם ולומר שנופש הוא תהליך שמחזיר את האדם אל עצמו. התחברות אל מהותו הפנימית ללא צורך להציג ולפעול תחת מציאות אחרת כל שהיא.

היות שבדרך כלל העבודה אינה האדם עצמו, שהרי שורש המילה היא ע.ב.ד., שהמשמעות הנגזרת מכך היא עבדות ושיעבוד, בקונטציה לא נעימה. המציאות דורשת את מנוחתה הנפשית וזאת מעבר לעייפות הגופנית הפיזית, עייפות החומר.

זהו גם תוכנו של מאמר חז"ל: "מרבה נכסים מרבה דאגה" מול "איזהו עשיר השמח בחלקו".

נופש אלוקי

אלוקים נפש ביום השביעי. לא בוונציה או בניו זילנד. אלא במובן שהוא הפסיק את העשייה של יצירת היקום שהיא בעצם פעולה ותופעה של הזרמת אנרגיה אלוקית, יציאה מתוך מצב של אין סוף, וצמצומה למצב של נבראים מוגדרים ומוגבלים.

היות שה' הוא שיא הטוב הוא פרגן לנו גם נופש על חשבונו "הכול כולל הכול": הנופש מתחיל עם 3 כוכבים (של צאת הכוכבים ביום שישי...) ונגמר עם פוטנציאל של אין סוף כוכבים בהתאם להשקעת האדם ומיקודו במצב הנפשי המותאם לתוכנת הנופש.

שבת אינו יום של מעצר בית שבו האדם כבול. אדרבה בכל בשבוע האדם כבול בתוך מחזור העשייה והעבודה שחוץ ממנו שבת זה הזמן שבו מותר לו לחזור לעצמו להתנתק מההוויה החיצונית ולחבור אל מהותו הפנימית.

חז"ל מגדירים אדם ערכי, אידיאלי ואיכותי כשבת, שכן בכל חייו הוא קרוב, יותר מהמון העם, אל דברים שבמהות קרובים למעמקי נפש האדם. ככל שאדם רגוע יותר שולט ביצריו החיצוניים וללא מטביע את עצמו אל עניינים שאינם נוגעים למהותו האי הוא בבחינת נופש.

גוף ונפש

האדם ככלל מורכב משני חלקים: גוף ונפש.

נקח דוגמא מחיינו: הפלאפון. הפלאפון מורכב משני חלקים כללים: הפלסטיקה, והכרטיס הפנימי. הגוף הוא המעטפת הפלסטיקה. גוף מלשון מגף. מגופה פירושה מכסה, שכן הוא מכסה ומסתיר על התוכנה הפנימי. כרטיס הsim של האדם הוא הנפש.

שני רבדים אלו רמוזים בשם אדם:

משמעות הראשונה היא מלשון 'אדמה לעליון', דבר הרומז לנפש האדם שהיא בצלם אלוקים.

המשמעות השנייה היא מלשון אדמה, השורש החומרי של האדם.

נופש אמיתי הוא מצב שבו האדם נותן פורקן ודרור למאווייו הרוחניים והערכיים המרכיבים את מהותו הפנימית, ולא מצב שבו הוא נותן פורקן ליצריו האפלים התת- אנושיים.

כמובן, שאין הכוונה לשלול את הנופש כפשוטו.

החיצוניות משפיעה ומקרינה על הפנימיות. כשאדם נמצא בתנאי נופש גשמיים, הדבר משפיע על הרגשיו ונותן לו תרפיה מסוימת שבכוחה יכול הוא להמשיך את שגרת חייו. ישנם הרבה זוגות שכמה ימי נופש לעצמם יכולים היו לשדרג פלאים את שלום הבית שלהם עשרת מונים..

אך בנוסף, חשוב מאוד לזכור שאין תרופת פלא שיכולה ליצור אצל האדם את טעם החיים. הנופש האמיתי, כשמו כן הוא, לגעת בנפש פנימה, דבר הנותן משעות פנימית ועמוקה לחיים.

זוהי בעצם עומקו של מאמר חז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור כאילו פדאני לי ולבני. כך גם התפילה היא שעה שבו האדם מנסה להשתחרר ממאסר הגוף.

בשיחותיי עם אסירים בבתי כלא הצבאיים, אני מנסה להדגיש את הנושא שגם כלא אינו רק מקום. זהו מצב שבו לא ניתן ביטוי למהותו הפנימית של השרוי בו. ישנם הרבה מאוד אנשים השרויים בכלא של עצמם ושבויים בידי יצרם, חלקם יש בהם רצון גלוי ותקווה ליום בו הם ישתחררו מכך ('ושבור עול הגויים מעל צאוורנו', גויים גם במובן של הכוחות השליליים שבנו).

ישנה היום אפשרות של טיסת אזרחים לירח. תענוג וחוויה זו עולים בסך הכל סכום פעוט של 28 מיליון דולר.

מה כל-כך מרשים בנסיעה לירח?

בתת ההכרה של האדם מקננת בו התחושה שחיי היום יום הם סוג של כלא, אלא שאנו מנסים להנעים בו את השהות ככל האפשר. בטיסה לחלל יש תחושה של שכרון חושים מכך שהאדם מתנתק לגמרי מהאטמוספרה וכדור הארץ וכביכול מתעלה מעל הגבלותיו.

אך זוהי רק אשליה. סוג של אוויר פסגות לרגע קט שאינו מחזיק מעמד לאורך זמן.

לעומת זאת אדם יכול ליצור לעצמו את ההמראה האמיתית והתחברות עם האין סוף באמצעות דרכי התקשורת שהבורא יצר לשם כך.

תובנה נוספת שעולה מכל האמור, שגם ברובד החיצוני אדם יכול ליצור מיני-חופש גם בחיי היום יום ע"י עצירה קלה ממרוץ החיים, כמה דקות של רוגע, יקנו לו את תחושת היציאה ממעגל הקסמים השלילי של סחרור החיים.

הרבי מעולם לא יצא לנופש במשך כל נשיאותו. מסופר שפעם הרבנית קנתה כסאות נוח חדשים, סידרה אותם במרפסת והמתינה לבואו של הרבי.

כשהגיע, הם ישבו על הכיסאות ושוחחו במשך כ-20 דקות. בסיום השיחה אמר לה הרבי: יצאנו ידי חובת נופש השנה.

שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד. זוהי לא רק אמירת כנף מחודדת. זהו משפט עם הרבה עומק וחכמת חיים שגם אנו יכולים לאמץ אותה בחיינו.