אחוזי הצבעה גבוהים במיוחד נרשמו בבחירות שנערכו השבוע. יהיו כאלו שייחסו זאת לאכזבת העם מהמנהיגים הקיימים; אבל אולי ניתן לייחס קצת מההצלחה לפרסומות ועדת הבחירות המרכזית.

המסר היה פשוט וגאוני: מי שלא מצביע, נשללת ממנו זכות הקיטורים לארבע שנים.

ואולי, אין עונש חמור יותר לאזרח מאשר שלילת זכות הקיטור. הרי רבים מאיתנו עושים זאת במשך כל היום: מקטרים בפקקים, מקטרים בעבודה (ו/או לפניה ואחריה), מקטרים כי אין כאן מנהיגות, מקטרים בגלל ועד הבית, בקיצור מקטרים עד להודעה חדשה...

אבל מדוע אנחנו מקטרים כל הזמן?

אני חושב שבתוך תוכנו, הקיטורים מגיעים ממקום חיובי. יש בנו איזה תחושה פנימית עמוקה שאסור להיות מרוצים מהמצב הקיים, צריכים תמיד להשתפר, להשתנות.

מישהו העיר פעם כי כמעט בכל הפיכה באיזור בו התגוררו יהודים, היה להם חלק די פעיל. הם תמיד חולמים לשנות, להפוך, להחליף את המצב הקיים ולחתור לעולם טוב יותר. כי זה טבוע בתוכנו. אנו לא יכולים לשבת בשלווה, כי אנו מרגישים שמשהו חסר.

האם תמיד מצאו היהודים את אותו ה'משהו'? ברוב המקרים, הם החליפו אידיאולוגיה מאכזבת אחת בחברתה; ותוך זמן קצר, הם המשיכו בחיפושים, והם עדיין מחפשים אחריו...

ועד שנמצא אותו, לא נוכל לנוח. עד שנבין ונפנים שכעם הנבחר יש לנו משימה מבורא העולם לא להיות מרוצים בעולם הזה עד שלא נהפוך אותו לעולם טוב, מושלם; עד שנביא אותו אל החלום אליו עם ישראל התפלל במשך שנות דור.

בשם משטרת הקיטורים, זכות הקיטור נשללה מכם לכל החיים! אם משהו באמת מפריע לכם, תתחילו לעשות משהו בנידון...