העיר ניוטון שבקונטיקט שרויה באבל עמוק מאז הטבח המחריד שהתרחש ביום שישי. צעיר חמוש ברובה ובאקדחים פרץ לבית ספר ופתח במסע הרג, בסופו עשרים ושבעה בני-אדם נהרגו, מהם עשרים ילדים. לפי הדיווחים, אחד ההרוגים הוא ילד יהודי.

הרב שלום דייטש, השליח ברידג'פילד הסמוכה, מיהר אף הוא להגיע לזירת הטבח, מתוך רצון להיות לעזרה. כוחות ההצלה לא היו זקוקים לעזרתו, אך מושל מדינת קונטיקט, דן מלוי ראה את הרב ומיהר לכיוונו.

"כבוד הרב, אנחנו באמצע חג החנוכה – זה היה אמור להיות יום עם הרבה אור" הוא אמר-שאל.

"חנוכה הוא חג בו האור גובר על החושך" מיהר הרב דייטש להגיב. "גם הפעם, הקהילה כולה תתאחד ותתגבר על החושך הנורא, מול הטרגדיה הגדולה ביותר שנפלה על המשפחות ההמומות."

כאשר נשיא ארצות הברית ביקר אצל משפחות האבלים, הוא פגש את שלוחי חב"ד, הרב ישראל ואביבה דערן, הורים שכולים בעצמם. במפגש עם הנשיא, הרב דערן הציע לו להשיק פרוייקט "רגע של שתיקה" בכל בוקר בבתי הספר ברחבי ארצות הברית. הפרוייקט – שהוצע על ידי הרבי מליובאוויטש לפני שנים רבות – יזכיר לילדים כי יש בורא לעולם, ויפתח שיחה בין הילדים וההורים על חשיבות הערכים וכי הא-ל צופה ומביט בכולנו.

כמה שורות בעקבות הטבח

יש רגעים בהם הכאב מכה במלוא עוצמתו, ואין לאן לברוח.

בכל פעם שטרגדיה מתרחשת היכן שהוא, אנחנו מחפשים את האשמים. אולי זו נטיה שטבועה בנו בעומק לבנו למצוא איזו סיבה, לתת לבלתי נתפס הסבר כלשהו. אם זה היה פיגוע טירור, שהאחראים יקבלו את העונש המגיע. אולי זה היה מחדל אנושי, אך יש מי שאחראי למחדל ויש למצות עמו את מלוא חומרת הדין.

אך יש רגעים בהם אין סיבה ואין אשמים. יש רק כאב גדול, נמשך, בלתי נתפס.

בית ספר. ילדים קטנים שלא עשו מאום. רוצח שפל ששם קץ לחייו בעצמו, לוקח מבני-האדם את האפשרות לעשות משהו בנידון, מלבד לכאוב ולבכות. - -

זהו הרגע בו אנו עומדים מול יוצרנו. מחכים שהוא ימחה את הדמעות, יושיט יד רחומה, יראה לנו את אהבתו.

"מי יאמר לו מה תפעל, השליט במטה ובמעל, ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל" - -

זהו נוסח "צידוק הדין" אותו יש אומרים לאחר ההלוויה. ההכרה העוצמתית עד כדי כאב שהכול בידיו, יתברך.

"דיין האמת, שופט צדק ואמת, ברוך דיין האמת... רחם על פליטת צאן ידיך, ותאמר למלאך הרף ידיך."