מה הייתה ההחלטה הקשה ביותר, שהחלטת אי פעם? את עומדת לפני בחירה משמעותית בחייך? "חיה" או "קיימת"? ולמה החלטתי דווקא ביום קיצי נחמד להתחיל להתפלסף.

על החיים ועל הקיימים, לא מילים נרדפות. קצין ק.ג.ב. נקש שלוש פעמים בדירה 33. "האם כאן חי החבר קפולסקי?" "לא!" באה התשובה החדה מאחורי הדלת הנעולה על בריח. הקצין משך בכתפיו והלך, אך חזר חצי שעה אחר כך. הוא נקש שוב שלוש נקישות, הפעם בחוזק רב יותר. "אתה בטוח שקפולסקי לא חי כאן?" "בטוח לגמרי!" באה התשובה המיידית. "איך קוראים לך?" שאל הקצין. "קפולסקי." "חשבתי שאמרת שקפולסקי לא חי כאן?" "לזה אתה קורא חיים?!"

עד כמה שזה יישמע קטנוני ולא רציונאלי, קל לנו פשוט "להיות" - לזרום עם החיים, להיות מובלים על ידם ולעשות "העתק" "הדבק" מאתמול להיום ולמחר. אבל חיים אמיתיים דורשים מהאדם השתתפות פעילה ובחירה. לא להעביר שנה שלמה רק ב"להיות", אלא "לחיות" 365 ימים. היהדות מצביעה נגד חיי אינסטנט ודורשת מהאדם להתאמץ ובהכל, כמו להוכיח לעצמו ולאלוקים, שטוב שנברא משלא נברא. היא דורשת מאיתנו לזרוק את התשובות הנוחות. להתעלות מעליהן, ולתת לעצמנו אלטרנטיבות אמיתיות. יהודי אינו יכול לבחור בחיים פאסיביים, כל זמן שהחיים שוצפים קוצפים. התורה אף הולכת רחוק ואומרת, שסתם "להיות" שווה ערך למוות, משום שאם אנחנו לא צומחים, אנחנו קמלים.

איך עושים את זה? האם כשבחרתי להרכיב עדשות מגע במקום משקפיים עשיתי את הבחירה שלי להיום? ואם בחרתי אתמול לקחת קורס בראיית חשבון ולא בכתיבה עיתונאית מילאתי את מחויבותי לאומה? מה כבר אפשר לבחור? התורה לא משאירה לנו להתלבט, אלא כותבת את הדברים שחור על גבי לבן: "ראה, נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים". גם החיים וגם המוות מונחים לפנינו, הם זמינים באותה מידה. תעשה חושבים ותבחר – ימינה או שמאלה. נשמע לא ממש רציני – האם אדם "בוחר בחיים"? זה בערך כמו לומר שאדם בוחר לנשום. אז על אלו חיים מדובר? בחירה בחיים פירושה לעצור מדי פעם ולשאול את עצמנו שאלות: אלו ערכים חשובים לנו בחינוך הילדים? עד כמה אנחנו משקיעים בזוגיות? ואולי הגיע הזמן להצטרף לשיעור תורה, ולו כדי להיווכח, שרע לא ייצא מזה? אלו הן החלטות קשות, הרבה יותר קל לא לחשוב עליהן... להמשיך לצעוד מתוך הרגל. זה קשה לכולם, כל אחד בדרגתו. כשאדם מבצע בחירות נכונות בחייו הוא מתעלה ופותח דלת לבחירות חדשות נעלות יותר. אף פעם לא תהיה לך הזכות להיפרד לנצח מהצורך לבחור, ושיהיה עד 120... עד היום התלבטת אם לשמור שבת או לא. עכשיו כשכבר בחרת בשבת, מדגדגת אצלך התלבטות אחרת – לכסות את הראש או לא. וזה נורמלי.

לפעמים יש צורך בדחיפה, ולו פסיכולוגית בלבד. עצם הידיעה שיש באדם את הכוחות לבחור בטוב, היא כשלעצמה מסייעת לו לחיות ולבצע בחירות נכונות. האדם הוא יצור דואלי, שני כוחות מנוגדים בטריטוריה אחת קטנת מימדים, מה שנרמז כבר ביום השישי לבריאת העולם – "נעשה אדם" - אדם לשון אדמה ונחיתות עם מידות מרגיזות ומפריעות – מקנא, אוהב כבוד, חומרי... אך מצד שני אדם לשון "אדמה לעליון", יש בו נשמה רוחנית, שנלקחה מתחת כסא הכבוד. יש לו פנס, שמחכה שידליקו אותו. הוא כבר יעשה את העבודה ויכוון לבחירות הנכונות.

דווקא אנחנו קיבלנו את התורה ולא המלאכים, אף שחשקו לקבלה. דווקא אנחנו, כי זה הייעוד שהציב לנו אלוקים – להתעלות, להתגבר, לנצח. "ובחרת בחיים" – להתחיל לחיות חיים עם משמעות. ומוטב יום אחד קודם.