מתעמלים ורצים, אבל להיכן בדיוק?

תמיד ידעתי כי מסוכן ללכת על הכביש. היום אני יודע שישנם גם מדרכות שדי מסוכן לצעוד בהן. אם יזדמן לכם אי פעם לעשות את הדרך שבין אזורי חן לסי אנד סאן בשבת בבוקר תבינו מייד על מה מדובר.

לפני מספר שנים זו היה רק קוריוז קטן, אבל כיום מדובר בתופעה של ממש. גדודים גדודים של מתעמלים ושומרי כושר מציפים את המדרכה הצרה, מהם רצים מהם הולכים ומהם רוכבים על אופנים או על שאר מיני גלגלים.

כמי שעושה את הדרך האמורה מידי שבת כבר פיתחתי לעצמי לא רק היכרות עם הספורטאים הקבועים, שהמפגש עמם הפך להיות סוג של נקודת ציון בדרך, אלא גם הבנה ובקיאות של ממש במיטב הג'אדטים ואביזרי העזר החדשניים שמלווים את המתעמלים, אם זו חגורת המימיות הזערוריות או מוני דופק ומדי מרחק שונים, שלא לדבר על פריטי הלבוש הייחודים והנעליים המשוכללות.

הם רצים מתנשפים במרפקים מורמים, רוכבים על אופנים משוכללות עטויים במיטב הקסדות, ואני צועד לאיטי בשולי הדרך מביט בהם בקנאה על כושרם הגופני, ומשתדל שלא לעמוד בדרכם ולהפריע חלילה במלאכת הקודש של שמירת הכושר והבריאות.

לפני מספר שבתות התלוותה אלי בדרכי ביתי הקטנה, גם היא, כמוני, הסתכלה בסקרנות רבה בהמוני האדם החולפים על פנינו במהירות, מהבעת פניה יכולתי לנחש שבעוד מספר שניות אדרש לתת תשובות למגוון שאלות המתרקמות במוחה הילדותי. אך למרות זאת כששמעתי את שאלתה נותרתי מופתע.

"טאטי", כך היא שואלת, "לאן כל האנשים האלו הולכים"?

אז הבנתי לפתע שדרושה בגרות מסוימת כדי להבין או להשלים עם העובדה שישנם דברים שלמרות היותם נתפסים רק כאמצעי, הם בעצם מטרה וערך לכשעצמם. ילד סבור שהליכה ריצה או רכיבה על אופניים נועדו אך ורק כדי להגיע למקום מסוים, אבל אדם בוגר מבין כי לפעמים ההליכה והריצה הם יעד וערך בפני עצמם. גם אם בסופו של דבר חוזרים בדיוק לנקודת ההתחלה. הרי כך ניתן לשמור על כושר ובריאות הגוף.

כששמעתי השבוע את הדיון הציבורי אודות "חוק האברכים" שבה והכתה בי אותה התובנה. מבלי להתייחס לעצם הטענות בעד החוק ונגדו, חשוב שנבין ונפנים את ההבדל בין לימוד התורה לבין לימוד כל מקצוע אחר. בדרך כלל הלימוד נתפס בעינינו כאמצעי בלבד, ככלי להשגת מטרות שונות, השכלה, תואר, תעסוקה ועוד. אך לימוד התורה אינו אמצעי; הוא יעד מטרה וערך בפני עצמו.

התורה הקדושה היא המזון הרוחני שמזין את נפשנו היהודית כפרט, והיא מזינה, שומרת ומגנה על זהותנו הלאומית כעם. לימוד התורה לא נועד כדי להגיע ולהשיג הישג מסוים. בדיוק כשם שהריצה היא לשם ריצה וההליכה היא לשם ההליכה, כך גם הלימוד הוא לשם לימוד. לשם שמירה על הכושר והבריאות... הרוחנית.