בחודשים הראשונים – ולעתים אף בשנים הראשונות – של הנישואין, רוב האנשים עדיין "מאוהבים". אולם אחרי שנים רבות, נישואין של אהבה אמיתית נעשים מצרך נדיר יותר. היכנשהו לאורך הדרך, דברים שונים גורמים לכך שרגשות הרומנטיקה והאהבה יחמיצו. ככל שהכאב נמשך זמן רב יותר, כן הוא נעשה עמוק יותר. רגשות טינה, ייאוש ותשישות מאפיינים מערכות יחסים רבות ארוכות-טווח.

ועם זאת, זה לא חייב להיות כך. כשזוגות צעירים יבינו עד כמה שבירה היא אהבתם היקרה, הם ימהרו לסתום את הפרצות הזעירות ביותר בפקק חזק ועמיד. הם לא ירשו לאף גרם בודד של חום ללכת לאיבוד. זוגות שהלכו לטיפול זוגי לנישואין משתמשים בטקטיקה דומה המאפשרת להם לבנות מחדש מערכת יחסים שניזוקה. כעת, משיחסיהם שבו להיות שלמים, הם יהיו עירניים מול סכנות המתקפה הרגשית הקטנה ביותר. לאחר שלמדו זאת בדרך הקשה, זוגות אלה יודעים שהאהבה דורשת לא רק טיפוח ואחזקה, אלא גם הגנה.

גבולות מגנים

האהבה משגשגת באווירה של כבוד ושל דאגה לאחר. לכן, הנשואים צריכים ללמוד לגלות כבוד ודאגה לבן/ בת זוגם לנישואין, ולוודא שהם עצמם יקבלו חזרה כבוד ודאגה. הבה נתבונן באסטרטגיה זו בעלת שני הקצוות להגנה על האהבה. נתחיל בחשיבות גילוי כבוד ודאגה לבן/ בת הזוג.

ישנם זמנים שבהם אדם חש כועס – למעשה, הדבר קורה פעמים רבות. יש להבחין ברגשות רוגז ולא להניח להם להשתלט על מיתרי הקול. משפט אחד העשוי לשמש להגברת ביטחונם של חיי הנישואין הוא "אני מרגיש נרגז/מוטרד/מעוצבן/רותח ואני לא יכול לדבר עד שאירגע". ברגע ההתרחשות עצמו, יכול אדם לומר לבן/ בת זוגו, "הייתי רוצה להתרכז קצת יותר ולדבר אתך על כך מאוחר יותר". ניתן להשתמש בפסק הזמן זה כדי להשיב לעצמנו את שיווי המשקל הרגשי.

לעתים תכופות מדי, דיבור מתוך כעס מוביל לנטישת רגשות הכבוד והדאגה לאחר. צמצום התקשורת במשך זמנים שבהם אדם חש נרגז במיוחד, הוא דרך רבת-עוצמה להגן על האהבה. מצד שני, מתן דרור לרגש עשוי להיות הרה אסון, ככתוב בתלמוד, "הנוקם מחריב את ביתו" (סנהדרין קב, ב ברש"י). למרות שללא ספק אנו יכולים לקבל סיפוק מידי מביטוי רגשותינו באופן ישיר, הרי יצירת נישואין אוהבים וארוכים לכל החיים ושמירה עליהם מעניקים סיפוק גדול בהרבה.

נקודה זו מביאה אותנו לחלקה השני של ההגנה על האהבה: וודאו שבן/ בת זוגכם מתייחס אליכם בכבוד ובדאגה.

כל אדם מלמד אחרים איך להתייחס אליו. אדם הנושא בסבלנות יחס גרוע מצד בן/ בת זוגו הורס את הקשר שביניהם במו ידיו. אחרי הכל, אדם לא יכול לאהוב באמת (או אף לחבב באמת) אדם הפוגע בו דרך קבע. יש למנוע את התרחשות הסבל הזה על ידי חסימתו בעודו באבו.

נוכח הסימן הראשון של חוסר כבוד או חוסר דאגה ואיכפתיות מצד בן הזוג, יש לעצור את הרכבת. "חכה! אנחנו לא יכולים להמשיך הלאה עד שנטפל בבעיה. זו התנהגות שפוגעת בשנינו. זה פוגע בי וגורם לי להפסיק לחוש חיבה כלפיך. זה פוגע בנישואינו. זה חייב להפסיק עכשיו". בין שהעוול שנעשה היה הערה סרקסטית ומרירה, או שיכחת יום הולדת, או כל דבר אחר, יש לטפל בכך בהזדמנות הקרובה ביותר. כאשר אין די במלים כדי להביא לשינוי, יש לנקוט פעולה חזקה יותר (לדוגמא, לארגן פגישה עם יועץ, רב או פסיכולוג). לא מומלץ להניח לדברים קטנים לחלוף בלי להתייחס אליהם, שכן השביל לחוסר-אושר בנישואין הוא מדרון חלקלק מאוד. מאוד קל להניח לאהבה לחמוק ולהיעלם לחלוטין.

למעשה, הגנה על אהבתכם היא גם מצווה שכן זו הדרך להגנה על שלום בית. העירנות משתלמת לבסוף בחיים שלמים של אהבה.