חכמת חיים - תשפ"ג

יש דבר בסיסי שמונע מאיתנו למצוא את שליחות חיינו. מחסום נפשי שאנחנו חייבים לשחרר כדי להתחיל לצעוד אל משמעות ותפקיד חיינו. על הצעד הראשון שיעזור לנו לדעת מהי שליחות חיינו

יש דבר בסיסי שמונע מאיתנו למצוא את שליחות חיינו. מחסום נפשי שאנחנו חייבים לשחרר כדי להתחיל לצעוד אל משמעות ותפקיד חיינו. על הצעד הראשון שיעזור לנו לדעת מהי שליחות חיינו

כשמגיע חודש אלול, עם חשבון הנפש הנלווה אליו והרצון לעשות תשובה, עולים בראש המאורעות מכל השנה. כל הבלאגן, הנפילות, האכזבות, הבעיות. ועלולה להתגנב ללב התחושה שאין סיכוי לשינוי. זה מייאש.

בעולם מלא בתחרות וקנאה כשכל הישג והצלחה נמדדים ביחס לסביבה, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו לא פעם, מה הערך שלי אם הסביבה לא מוצאת בי עניין מיוחד?

בכל משפחה מתעוררים ויכוחים ותלונות. לא פעם עולה השאלה איך אפשר לנהל בית כאשר ישנה חוסר הסכמה בינינו? כיצד נכון להגיב כאשר מישהו לא מפסיק להתלונן?

בזמני משבר וכאב אנחנו שומעים לא מעט פעמים את המשפט: הכל לטובה. חכמינו מוסיפים על כך ואומרים: חייב אדם לברך על הרעה - כשם שמברך על הטובה. עד כמה אנחנו מצליחים ליישם את המילים הללו בפועל?

רגעי משבר יוצרים תחושה של חוסר-מזל ולעתים נדמה שהבעיה הופכת לחזות הכל. איך מתגברים על תחושת הדיכאון ומצליחים לבחור בעשייה חיובית?

שלושה יסודות נפשיים מאפשרים שלנו להכיל כאב

המציאות של כישלון גדול, בנוסף לכאב והצער שיש בה, היא מביאה איתה גם הרס וחרובן של התקווה והאמונה שיכול להיות טוב ומוצלח בחיים שלנו. בפרשת השבוע נפגוש אישיות פגומה ופסולה למדי, שקיבלה כוח נבואי ויכולת לשנות מהלכים עולמיים

בלי לשים לב אנחנו מביעים כל הזמן דעה על אישיותם של אנשים סביבנו בעקבות המעשים שלהם. כיצד ניגמל מהצורך להיות שיפוטיים?

על ענווה, צניעות, מנהיגות - ומה שביניהם

בבסיסה של הקנאה ניצבת הראיה שלנו שממוקדת יותר במה שאין לנו ויש לזולת, מאשר במה שכבר יש לנו והתברכנו בו. אך חכמינו שיבחו לא פעם את מידת הקנאה ואמרו ש"קנאת סופרים תרבה חכמה". מה השורש הנפשי שמביא אותנו אל הקנאה הרעה? וכיצד נדע להבדיל בין קנאה חיובית לשלילית?

מה גורם לעלייה בתחושת הבדידות דווקא בעידן המתוקשר של הרשתות החברתיות? למה אלוקים צריך לרדת להר סיני כדי להכריז שלא ראוי לרצוח ולגנוב? ומה המשמעות של יום מתן תורה בתור "חתונה" בין עם ישראל לבורא?

כל אחד מאיתנו שמע לא פעם את המשפט: 'תתמקד בחצי הכוס המלאה'. כולנו מסכימים שזה חשוב ונכון אבל ברגע האמת כאשר הקושי והכאב צצים, אנחנו לא מצליחים להתמקד בטוב. בחיים שלנו הרע והכאב יתפסו יותר מקום מהטוב שכבר התרגלנו אליו.   מהו הבסיס בנפש שיביא אותנו להתמקד בטוב? מדוע הרע תופס מקום רחב יותר בנפש? וכיצד נוכל להפוך את הגישה שלנו בחיים?

לכל אחד מאתנו יש חלום אותו היה משתוקק להגשים במהלך חייו, אלא שהרבה פעמים החלום נראה רחוק ובלתי ניתן להשגה. אנו עובדים ומתאמצים כדי להשיג אותו, אך ברגע של נפילה אנחנו מתייאשים ומוותרים על החלום. למה זה קורה לנו? מצוות השמיטה המופיעה בפרשתנו ול"ג בעומר שחל השבוע, מגלים לנו את המחשבה המוטעית שמסתתרת בתוכנו ואת הדרך להחליף אותה במחשבה הנכונה שתכוון אותנו להגשמת החלום שלנו.

כל אחד מאתנו סוחב זיכרונות מאירועים לא נעימים, כישלונות, פגיעות והחלטות לא מוצלחות שקיבלנו או שאחרים קיבלו עבורנו והובילו אותנו למקומות לא טובים. לא מעט פעמים אנחנו מהרהרים בהם ומוצאים את עצמנו חווים מחדש את אותם הרגשות שהיו לנו אז, ובעצם אנחנו מגלים שהן לא עזבו אותנו לגמרי וממשיכות ללוות אותנו ולעצב במידה רבה את ההווה ואף את העתיד שלנו. אנחנו מפחדים להשקיע, מנותקים מדברים מסויימים ורואים את עצמנו כלא מוצלחים או לא מסוגלים. כיצד נוכל לבנות עתיד טוב שמשוחרר באמת מהעבר הלא נעים? איך נוכל למנוע את ההשפעה ההרסנית של העבר על העתיד הטוב שמממתין לנו?

בפרשת השבוע נפגוש אחת המצוות המדוברות ביותר, אך עדיין לא ברור איך בדיוק מקיימים אותה - ואהבת לרעך כמוך. מדוע המצווה הזו הפכה לאתגר כל כך גדול? מהו הבסיס המוכרח ליצירת אהבה? בפרשת השבוע נפגוש עוד פסוק מפתיע: "השוכן איתם בתוך טומאתם" - גם בזמני שפל וירידה השכינה שורה בנו, אבל יש לכך תנאי אחד שרק אם נלמד אותו לעומק נדע לאהוב את עצמנו, לקום מתוך הנפילה ולהעניק אהבה וחסד לסביבה. בכך גם נצליח ליצור משפחה וחברה אוהבת באמת.

כולנו רוצים להיות מסודרים בחיים. דירה, פרנסה, משפחה טובה ורק אירועים משמחים. מה עושים בזמנים בהם יש חוסר סדר בחיים? מה עלי לחשוב כששום דבר לא מתפקד כמו שתכננתי ואני חש עבד לחיים האלו? יש ללילה של פסח שם ייחודי: ליל הסדר. מהיכן הגיע השם "ליל הסדר"? אם נתבונן לעומק נראה שיש כאן הכל חוץ מסדר. לאורך כל הלילה רק שואלים שאלות ועושים דברים מוזרים והפוכים מהסדר הרגיל של החיים, אך דווקא כאן מסתתר סוד הסדר העמוק של החיים שלנו אותו אנחנו מנחילים הלאה לילדינו. על הסתירות והקושיות והתשובה שמסדרת לנו את הכל בליל הסדר ובחיים בכלל בשיעור מיוחד של הרב יואב אקריש לכבוד ליל הסדר.

אין דבר חשוב בעולם שלא נצטרך להתמיד כדי להשיג אותו. בין אם מדובר בבריאות, כושר גופני, לימוד, צמיחה אישית או רוחניות ועבודת ה'. אנחנו מתחילים הרבה פעמים משימה אישית בהתלהבות גדולה עם הרבה חלומות יפים לעתיד טוב יותר, ובשלב מסוים פשוט הכל נתקע. ההתלהבות נעלמת, קשיים מתחילים לצוץ, אנחנו מאבדים את החשק להמשיך ויש לנו המון תירוצים למה 'היום זה לא מסתדר', ואז כבר לא נשאר הרבה מכל החלומות שחלמנו. מה גורם לזה לקרות? כיצד נוכל להתמיד לאורך זמן וללא הפסקה בשעת התלהבות כמו גם בזמני קושי? פרשת השבוע מפגישה אותנו עם אש התמיד שהייתה דולקת ללא הפסקה על גבי המזבח. בפרשה זו נמצאים הכוחות וההדרכות ליצירת כח התמדה אצל כל אחד מאיתנו.

החיים מביאים עמם התמודדויות ואתגרים רבים. יש אנשים שקורסים ומאבדים את שלוות החיים מכל בעיה או אתגר חסר משמעות ואפילו משימה של תיוק מסמכים ושליחתם הופכת לכאב ראש עבורם. ולמרבה הפלא, יש אנשים שמצליחים להתמודד עם בעיות רציניות בכמה זירות ולשמור על כוח, אנרגיה ומיקוד. הם מלאי עוצמה בתוך גלי החיים. מהיכן הם שואבים את העוצמה הזו ולא נופלים בתוך כל הבלאגן של החיים? מה סודם של אנשים עוצמתיים?

לא פעם אנחנו ניצבים מול השאלה: האם לדבר או לשתוק? יש דברים שבוערים בתוכנו ואנחנו מבקשים לומר אותם כדי ליצור שינוי לטובה, אבל בלא מעט מקרים אנחנו נמצא את עצמנו מדברים לאוויר בלי שמישהו באמת שומע אותנו, או גרוע מכך - נקבל תגובה זועמת מהסביבה. כיצד נוכל לדבר ואנשים יקשיבו לנו? מהו סוד הדיבור שמתיישב על הלב?

השבת נקרא על המלחמה הנצחית של עם ישראל - "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". זו לא הייתה מלחמה פיזית בלבד, זו הייתה מלחמת הזהות הגדולה ביותר של העם היהודי ומלחמה זו נמשכת מדור דור. הדרך הייחודית של משה רבנו להלחם בעמלק היוותה השראה והדרכה למרדכי היהודי במאבק מול העמלק שבדורו - המן הרשע.

מצוות עבד עברי ניתנה בזמן הכי לא מתאים לכאורה - כשהיינו בעצמנו עדיין משועבדים במצרים. דווקא אז בחר הקב"ה ללמד אותנו על הזמנים שנהיה אנחנו בעצמנו אדונים לעבדים. כאן טמון עומק של המושג עבדות. לעיתים העבר המעיק לא רק נמצא בזיכרון, אלא תופס מרחב שלם בנפש ומעצב את ההתנהגות שלנו ואת הגישה שלנו לחיים. וזה בדיוק מה שמעכב אותנו מלהיות מי שאנחנו באמת יכולים להיות.

כי האדם עץ השדה. כמו העץ, יש בתוכנו שאיפה מתמדת לצמוח ולהתקדם, אבל ישנם מעכבי צמיחה בנפש שנותנים לנו לעתים את ההרגשה שעדיף לדרוך במקום כי אין כח רצון וחשק לצמוח. כיצד נגלה בתוכנו את השאיפה לגדול לפרוח?

פרשת בשלח מפגישה אותנו עם שני אירועים בעלי השפעה היסטורית על העם היהודי: קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. הם מבטאים את הרגעים הקשים שיש לכל אחד מאיתנו, בהם אנחנו נופלים לייאוש ולעייפות נפשית וחוסר חשק להתמודד וליצור חיים חדשים.

איך הנחת תפילין בכל יום חול יכולה לחלץ אותך מהלאות, הדכדוך, והחסימוּת ולחבר אותך למי שאתה באמת?

קבלת החלטות היא חלק בלתי נפרד מהחיים בעולמנו. אנחנו שוקלים ומתחבטים רבות בשאלות הקשורות לעבודה, למשפחה ולסביבה, מתוך הבנה שיש לכך השלכה ישירה לאופן בו ייראו החיים שלנו. מהי הדרך לקבל החלטות נכונות? וכיצד נדע גם לעזור ולייעץ נכון לקרובים אלינו?

העולם בו אנו חיים מלא בחוסר וודאות. לפני החתונה, אין לאף אחד מושג איך תראה משפחתו והחיים המשותפים עם בת זוגו, אף אחד לא מבטיח לנו הצלחה ביוזמות שלנו, ובתחום הבריאות והכלכלה כבר התרגלנו לשינויים מהירים בחיים. איך נוכל לשמור על אופטימיות וביטחון? וכיצד אדם יכול ללכת בעולם ללא מורא וללא חששות? האם הגישה האופטימית היא רק שאלה של תכונה באישיות או שיש כאן משהו אמיתי שכל אחד יכול לרכוש ולקדם את חייו באמת?

אתם הורים שמוציאים את הנשמה עבור הילדים אבל מרגישים שהם לא מחזירים לכם אהבה? אתה חש לעתים שאף אחד לא רואה אותך בבית? יוסף הצדיק יכול ללמד אתכם פרק ביצירת קשרים חמים וקרובים בתוך המשפחה

כולנו מדברים הרבה על אור. יש מאתנו שמבקשים חיים מאירים, יש כאלו שמחפשים את נקודות האור שבחיים ויש שמחכים לראות את האור בקצה המנהרה. אבל יש גם דרך מעשית וישימה להפוך את המשפחה לשמחה, מאירה ומאושרת.

ברור לכולנו שהחיים שלנו יכולים להיות עמוקים, איכותיים ומשמעותיים הרבה יותר. אז איך נתחבר לעומק הכוחות שבנו ונגלה אותם בעולם? דרך גילוי סודו של יוסף הצדיק בפרשת השבוע נעמוד על מסר יסודי ועיקרי שיעזור לנו להישאר יציבים ומאוזנים בין גלי החיים ולגלות את המעיין הפנימי שבתוכנו.

מיום שנברא האדם הוא חולם על אושר. מבקש לחיות טוב יותר, נעים יותר. למען מטרה זו מגוייסים כל כוחותיו, כישוריו, מרצו, רצונו, מוחו ומשאביו של המין האנושי. ההתקדמות הטכנולוגית באה אף היא לשרת מטרה זו. אך האושר הוא מושג חמקמק ובדרך כלל זמני וחולף במהרה ואנחנו מוצאים את עצמנו במרדף מתמיד אחרי אושר בלתי מושג. אז איך נהיה מאושרים אחת ולתמיד? הרב יואב אקריש בשיעור לפרשת וישלח עם המפגש בין עשיו ליעקב שמבטא גישותיהם ההפוכות בשאלת הדרך אל האושר ומלמד אותנו איך להיות מאושרים

בשלב מסוים בחיים אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתבוננים בעבר וחושבים בכאב: 'איך חלפו השנים ולא ניצלתי אותם כמו שצריך?! מדוע לא השקעתי בקשר עם ילדיי כשעוד היו קטנים? ולמה הזוגיות שלי נראית כך אחרי שנים רבות כל כך?!' כיצד נוכל לקבל החלטות נכונות כעת ונוכל להיות מרוצים גם בעתיד?

יצחק אבינו מסמל בקבלה את מידת הגבורה, פניה האמיתיות של הגבורה היא המסולגות לחולל מהפכות בחיים

הדבר הכי קל הוא לשחות עם הזרם - להסתכל סביב ולעשות את מה שכולם עושים. אבל חכמת ההמונים היא לא תמיד הדבר הכי חכם שיש ולפעמים כדאי שנעצור לרגע, נחשוב ונצא לשחייה נגד הזרם. את הרעיון הזה למד אחד מגדולי ישראל מילדה קטנה ונועזת כשרק היה מוכן להקשיב לה.

מדוע גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה? ולמה נחוץ שנלמד לראות מחדש את האנשים שסביבנו?

איך מידת ההסתפקות והשאיפה להיות "שמח בחלקו" מסתדרת עם הרצון להיות טובים יותר ומוסיפים יותר? ומה יכול לעזור לנו לבחור בכל רגע האם להשקיע בלשמור על ההישגים שכבר מימשנו או לחפש הישגים חדשים?

כולנו מייחלים להתחלות חדשות וטובות בחיים. איך יוצאים לדרך בצורה נכונה? הוויכוח המעניין בין הפילוסוף הרומאי לרבי עקיבא מגלה את סוד האור הגנוז שנברא מיד בבריאת העולם ואת הגישה היהודית הייחודית שמשלבת אמונה עמוקה בטוב שעתיד להתגלות בחיים לבין התמסרות ליצירת מהפך בעולם.

ראש השנה מגיע ובאוויר ישנה תחושה של התחלה החדשה. ריח של ציפיות ותקוות לשינוי אמיתי בשנה החדשה. אבל אנחנו מרגישים תקועים. ההזדמנות לשינוי בלתי נראית. מתקשים להאמין שהשנה החדשה תביא בכנפיה שינוי וצמיחה חדשה גם עבורנו.

לעיתים אנחנו חשים שהגיע הזמן להעמיד מישהו במקום, להיות קשוחים ולשבור את הכלים. אחרת שום דבר לא ישתנה. מתי זה נכון? מהם היסודות בנפש שחשוב שנרכוש כדי לוודא שאנחנו בהליך טהרה ולא סתם שבירה?

כולנו מייחלים להתחלות חדשות וטובות בחיים. איך יוצאים לדרך בצורה נכונה? וויכוח מרתק בין פילוסוף רומאי לרבי עקיבא מגלה כיצד הגישה היהודית משלבת את האמונה בטוב העתידי להתמסרות בהווה.

האם ראש השנה הוא יום של שאיפה רוחנית או של בקשות חומריות? מדוע נגזרה על עם ישראל גלות בין העמים? ומדוע דווקא התשובה מביאה לקיבוץ גלויות? סיפורה של חנה, אם הנביא שמואל, חושף את סודו העמוק של ראש השנה ומעניק לנו את הכלים לדרך חיים ברורה ומלאת עוצמה, כזו שתביא לתוכה שפע של ברכה ללא גבול.