אורן ואילנית נשואים מזה מספר שנים. חייהם התיישבו לכדי שגרה נוחה שיש לה תבנית צפויה מראש כמעט לחלוטין.
כמו רוב הזוגות, לאורן ולאילנית יש ויכוחים לפעמים, אבל באופן כללי, מערכת היחסים ביניהם היא נעימה וידידותית. הם חשים די נוח זה עם זו.
אולי יותר מדי נוח.
לאחרונה, אילנית חווה ספקות מעיקים ביחס לקשר שלהם. ככל שהיא חושבת על כך, כך היא נוכחת כי לנישואיהם חסר הקסם המקורי. במהלך הזמן הם נעשו תפלים. לא היא ולא אורן לא מתאמצים מאוד כדי להצית מחדש את להבות התשוקה או להחדיר את נישואיהם באהבה המתוקה שהייתה בהם בהתחלה ושמשכה אותם זה לזו.
דומה הדבר, כאילו הקשר שלהם נכנס למודוס ברירת-מחדל. כן, הוא פונקציונאלי ועובד, אך הוא מתפקד על טייס אוטומטי. הם מבלים זמן יחד, אך אין זה זמן שהם עסוקים בו ב"ליצור קשר" זה לזו ובהעמקת הקשר ביניהם. לאחרונה, התמונה היא יותר שהוא יושב על הספה וקורא את העיתונים שלו, והיא יושבת ליד שולחן המטבח ועובדת על הניירות שלה. היציאות שלהם לבילוי ביחד כוללות יותר עשיית שליחויות מעיקות בחיפזון רב מאשר הבילויים הרומנטיים שבעבר.
אילנית נכספת לאותם רגעים מיוחדים רוויי עדנה. היא מייחלת לזמנים שבהם בעלה יראה לה בדרכים כה רבות – במלים, במחוות ובמעשים – עד כמה הוא אוהב אותה. פעם היא חשה תמיד נאהבת ונחשקת, כאילו לבלות אתה היה יותר חשוב לו מכל פגישת עסקים, מהנה יותר מכל מפגש חברתי ויותר דחוף מכל שפע ההתחייבויות האחרות שלו ביומיום העמוס.
אילנית מבינה כי נישואיהם זקוקים להשקעת מאמץ, מחשבה ודאגה. היא מבינה שהיא ואורן זקוקים לצאת ממצב ה"טייס האוטומטי" ובאופן פעיל להחדיר מחדש אהבה וחיבה במערכת היחסים שלהם.
"אם בחוקותי1 תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו..." (ויקרא כו, ג-ד).
רש"י: הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כמו שנאמר (דברים ה') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם".
"ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי ... והלכתם עמי קרי, והלכתי אף אני עמכם בקרי" (ויקרא כו, כא, כב-כד).
רש"י: במקרה שאינו אלא לפרקים כן תלכו עראי ...
פרדיגמת הבעל והאישה משמשת תכופות כדי לתאר את מערכת היחסים שבין אלוקים לבין העם היהודי. הסיבה לכך היא, שאין מערכת יחסים אחרת המשמשת דוגמא להתפתחות ולצמיחה עשירות ודינאמיות כל כך.
אמנם מערכת היחסים בין הורה לילדו היא חזקה, אך האהבה הזו היא איתנה ובלתי פוסקת. אף שהאהבה הזו צומחת וגדלה, הרי השוני בין מה שהיה לבין מה שמתהווה בעתיד הוא לרוב לא קיצוני. האהבה תמיד הייתה שם, ובדרך כלל גם נשארת תמיד. לכן אין באהבה כזו השתדלות והשקעה בלתי פוסקת של מאמץ ההכרחיים כדי לפתח אותה ולסייע לה להתחזק ולצמוח.
אולם, בנישואין בריאים, האהבה בין בני הזוג צריכה להעמיק ולצמוח, אחרת למערכת היחסים נשקפת הסכנה שתהפוך תפלה וסטטית.
דבר זה נכון גם לגבי "נישואינו" עם אלוקים. אין די בכך שמערכת היחסים בינינו תישאר ב"מצב ברירת-מחדל", תוך שאנו יודעים, ברקע הדברים, כי אלוקים נמצא שם עבורנו תמיד כשאנו באמת זקוקים לו.
אנו צריכים להתחבר עם אלוקים ב"תקשורת" אמיתית", במקום סתם להעביר את רגעי התפילה על טייס אוטומטי, בלי להשקיע בכך הרבה ריכוז או אנרגיה. אנו זקוקים להקדיש רגעים מסוימים ביומנו במחשבות איך נוכל לסייע לקשר שלנו עם אלוקים להתפתח ולהתחזק, תוך עשיית דבר-מה "מיוחד" עבור אלוקים.
זה פירושה של עבודת הבורא, כלומר, לצמוח ולהתפתח מבחינת מנהגנו להפוך את ה' לחלק ממשי מיומנו ומחיינו.
"לעבוד" פירושו למתוח עצמנו עד לקצה, לצאת מעבר לגבולות האגו שלנו, למצוא או ליצור מרווח ומרחב למשהו אחר מעצמנו, מרצונותינו וצרכינו שלנו בלבד.
זו גם משמעות הביטוי ללכת בחוקות ה'. "הליכה" פירושו התקדמות בלתי פוסקת לעבר רמה חדשה, לאמונה עמוקה אף יותר, למסירות ודבקות גדולות יותר, לתחושת מחויבות, מודעות והבנה למה שאלוקים רוצה מאיתנו.
לכן משתמשת התורה במלה "חוקים" כשהיא מתייחסת למצוות בפסוק דלעיל. "חוקים" הם אותם חוקים הנבצרים מיכולת ההבנה ההגיונית שלו. אין אלה חוקים שהיינו חושבים עליהם בעצמנו, כיוון שהם הגיוניים עבורנו, או מפני שביכולתנו לתפוס את ערכם המוסרי.
מערכת היחסים שלנו עם ה' צריכה להיות עמוקה ממה שנראה הגיוני ליכולת ההבנה המוגבלת שלנו. עליי להתרחב אל מעבר למה שלכאורה עובד בשבילנו או מה שמתאים יפה לנתחי הזמן של סדרי היום העמוסים שלנו.
המלה "חוק" פירושה גם "נחקק", כלומר, דבר החקוק וחרות. השלכת הדבר היא שהתורה צריכה להפוך לחלק מישותנו במידה כזו, שהיא תיחקק בתודעתנו ותהפוך חשובה לנו כעצם חיינו. הפנמת התורה פירושה הפיכת תוכנה לחלק ממהות עצמיותנו, עד כדי כך, שנישאר מחויבים לה אפילו אם אנו חשים כי היא נוגדת את טבענו, שכן הפכנו את רצון התורה לרצוננו שלנו.
אם נפגין מאמץ כזה במערכת היחסים שלנו עם ה', הוא מבטיח לנו את כל הברכות והשפע, הן במישור החומרי והן במישור הרוחני. הברכות הללו כוללות את כל סוגי האושר – את כל מה שנכלל במציאות, מאל"ף ועד ת"ו. הברכות שבפסוקי הפתיחה של פרשת השבוע מתחילות אפוא באות אל"ף (במלה "אם...") ומסתיימות באות ת"ו (במלה "קוממיות" בפסוק יג).
בשיא הבטחותיו של ה' עומדת הבטחתו "ונתתי משכני בתוככם" (ויקרא כו, יא). אנו נדור יחדיו עם ה' באחדות ובהרמוניה מוחלטים, מתוך אהבה ומסירות עמוקות.
אולם, אם ניקח את "נישואינו" כדבר מובן מאליו, ונתהלך עם ה' "באופן ארעי", אזי נבסס את מערכת היחסים עמו בדרך אחרת לגמרי, ואלוקים מצדו ישיב לנו כגמולנו.
העונש הנורא ביותר הוא כשאלוקים אומר, "שיהיה איך שאתם רוצים. אם אתם רוצים נישואים של טייס אוטומטי, בלי שום מאמץ, השתדלות או דאגה, גם אני אעשה ככה. לא מעניין אותי מה יקרה לכם". אלוקים מתייחס אלינו "באדישות", כאילו לא איכפת לו מאיתנו או מן הקשר שלנו אליו.
כיוון שהדבר ההרסני ביותר למערכת יחסים היא לעזוב אותה לנפשה בלי להשקיע בה מאמץ, להרשות לה להרוס את עצמה באמצעות הזנחה רשלנית.
שכן, רק כשמשקיעים מחשבה, דאגה, אהבה ותשוקה – רק כשבמערכת יחסים מושקעת עבודה – האהבה יכולה להמשיך להתקיים. וגם לצמוח.
כתוב תגובה