"אפשר קצת מלח, בבקשה"?

פרשת השבוע מדברת, בין היתר, על יום כיפור.

קל להרגיש רוחניים ביום כיפור. אין אוכל, אין עסקים, אין יחסים אינטימיים, ויש שעות ארוכות של תפילות בבית הכנסת. עם כל אלה קל להרגיש את עצמנו רוחניים כמלאכים. אין פלא שדתות רבות כל כך שמות דגש ראשון במעלה על התנזרות ודורשות כי חסידיהן המסורים יתנתקו לחלוטין מן הפיתויים שמציע העולם. התנזרות מיחסי אישות, שעות ארוכות של מדיטציה, צומות וחיים במנזר מבודד – כל אלה הם לכאורה השביל הבטוח ביותר לחיים רוחניים.

אולם התורה מציעה פרספקטיבה שונה מאוד על הנושא הזה. פרשת השבוע פותחת באזכור מותם של נדב ואביהוא – בחלקו היה זה עונש על החלטתם להתנזר מיחסי אישות, החלטה שהייתה מבוססת על שאיפתם לרוחניות. אלוקים רוצה שנלך על חבל דק. הוא רוצה שנהיה נשואים, נלך לעבודה ונאכל סעודות שבת וחג עשירות, ובה בעת שנהיה בשיא הרוחניות והקדושה. בלי ספק זו משימה מרתיעה למדי. איך אפשר בו-זמנית לשכון בשני עולמות סותרים – בעולם הרוח ובעולם הבשר?

כל מצווה מורכבת מגוף ומנשמה. הגוף הוא הפעולה הפיזית שאותה אנו מצווים לעשות, או זו שאנו מצווים להימנע ממנה. הנשמה היא השיעור שמלמדת המצווה, המסר שאותו עלינו ליישם בחיינו.1 האיסור נגד אכילת דם, שפרשת השבוע עוסקת בו,2 וכן כיצד להתפטר מן הדם האסור, מלמדנו שיעור רב עוצמה כיצד עלינו לנהל את מערכת היחסים שלנו עם העולם.

לא תמיד אנו בני מזל דיינו כדי לעסוק בעניינים של רוחניות צרופה. על בסיס יומיומי, עלינו לעסוק בהיבטיהם ה"חייתיים", הבלתי-רוחניים לחלוטין של החיים הרגילים. צריכת בשר בעלי חיים הוא מטאפורה לרגעים הללו של היום. הדם מסמל חום, חיים ותשוקה. התורה מצווה עלינו לסלק את כל הדם ממעשינו ומן האופן שבו אנו פועלים בעולם. אנו מצווים להיות מעורבים בעולם, לאכול מבשרו, אך ללא מידה מופרזת של התלהבות או התרגשות.

תוכלו לשאול, כיצד זה אפשרי? – באמצעות המלח. הדם מסולק מן הבשר באמצעות תהליך המלחה יסודי.

התורה מתארת את הברית שבין אלוקים לעמו כ"ברית המלח".3 הפרשנים מבארים שהמלח אף פעם לא נרקב, הוא נשאר טרי תמיד. כך אף הקשר שלנו עם אלוקים – תוקפו לא פג אף פעם ואינו מאבד מטריותו.

מעניין לראות שהסמל לקשר שלנו עם אלוקי הוא פריט מזון שאי אפשר לאכול אותו בנפרד – תפקידו העיקרי הוא להוסיף טעם נפלא לכל המאכלים האחרים. באופן דומה, מערכת היחסים שלנו עם אלוקים אינה מטרה בפני עצמה, אלא היא נועדה לתת "טעם" רוחני ומשמעות לכל שאר ההיבטים של חיינו.

עלינו לפזר מלח ביד רחבה על כל חלק של חיינו – על מקום העבודה שלנו, על שולחן האוכל, על מכון הכושר שלנו, ואפילו על יעדי החופשות שלנו. כאשר המניע העיקרי שלנו הוא אהבת אלוקים שלנו וכמיהתנו לשרת אותו, אזי כל מעשינו נעשים למענו. אנו אוכלים ומתעמלים כדי שיהיה לנו כוח לשרת אותו. אנו עובדים כדי שיהיו לנו האמצעים לשרת אותו, וכן הלאה.

וכאשר החיים מלוחים, אין כל צורך לברוח למנזר מרוחק כדי לפתח את הצד הרוחני של חיינו.