"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור..... שש שנים תזרע שדך..... ובשנה השביעית שבת שבתון ..... שדך לא תזרע". מדוע היתה מצווה זו של השמיטה קשורה באופן מיוחד להר סיני? אחרי הכל, התורה כולה למשה על הר סיני?

שמיטה, אולי יותר מכל מצווה אחרת, בוחנת את אמונתו של היהודי בבורא העולם משום שהיא קוראת לו במפורש להפגין את בטחונו בברכתו של האלוקים, את אמונתו בכוחו ובהשגחתו. "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו, וציוויתי את ברכתי לכם" (ויקרא כה, כ). זהו מבחן קשה, לא דרמטי, אין כאן מות גיבורים על קידוש ה'. לא ניתנת סיבה הגיונית לקיום המצווה אלא אמונה בה', ובלי אמונה קיום המצווה הינו בלתי אפשרי. כמו שהר סיני מסמל את היהדות, כך שמיטה מסמלת את המסירות ליהדות.

לנו יש שמיטה משלנו כל שבוע – השבת שאף הוא מבחן לא פחות אמין להכרתנו הדתית. כמה מאלה שמתיימרים לייקר את היהדות, ועומדים על כך ש"הם פשוט חייבים לחלל שבת מחוסר ברירה" עשו מאמץ ממשי לשמור רק שבת אחת ונכשלו? כמה כאלה שאינם מודאגים כלל מאיפה תבוא ארוחתם הבאה, ברוך השם, ואפילו יודעים מה זה מותרות, בכל זאת ממשיכים לעבוד בשבת ולחלל אותה ללא תירוץ של מצוקה?

מעטים כיום אינם מצליחים להתחייב לדברים היפים והמתגמלים שיש באמונה דתית. כולם "מאמינים" באלוקים, אמונה מוצהרת על ידם כ"דבר נפלא", וזה חשוב מאד לשלום בית, למניעת עבריינות נוער ולשקט נפשי. אולם מה זו אמונה אם לא הכוח לפעול על פיה? ואם אמונתנו נגמרת בפנקסי ההמחאות שלנו, מה ערך יש לה?