פסח שני נחגג בי"ד באייר. מקורו של חג-למחצה זה מרתק למדי. ביום השנה הראשון ליציאת מצרים, בעוד היהודים כולם היו עסוקים בהכנת טלאים לזבח הפסח, ניגשה אל משה קבוצה קטנה של יהודים שהיו טמאים ולכן נאסר עליהם להשתתף בזבח או לאכול ממנו. הם לא היו מרוצים עם מעמדם זה כ"מנודים" ממצוות הפסח הזאת. "מדוע שנהיה מקופחים?" הם הכריזו. "גם אנחנו רוצים לחוות את החירות הרוחנית שמעניק טקס זה!"

משה הסכים להביא את תלונתם בפני אלוקים, ולתדהמת כולם, משאלתם של בני קבוצה קטנה זו גרמה לאלוקים להוסיף מצווה לתורה. הוא הורה שמשנה זו ואילך, כל מי שלא מסוגל לזבוח את זבח הפסח בזמן הנכון בי"ד בניסן בשל טומאה או בשל מרחק פיזי מבית המקדש, יקריב את זבח הפסח בדיוק חודש אחד לאחר מכן, בי"ד באייר.

החגים היהודיים לא נועדו לזכור מאורעות היסטוריים, אלא הם מהווים חזרה ממשית על אותם אירועים במישור הרוחני. אין שני חגים זהים – כל חג מסמל אנרגיה רוחנית ייחודית ונבדלת מזו של יתר החגים, המעניקה לנו הזדמנות לזכות בהשראה ובכוחות הרוחניים ההכרחיים בתחום מסוים של עבודת האלוקים.

בפסח אנו מקבלים את הכוח להשתחרר מן השעבוד הטבעי שלנו לדחפים שלנו ולהרגלינו ההרסניים. בשבועות אנו נוגעים במהותה ותמציתה של התורה ומתחייבים מחדש להתחבר עם אלוקים דרך לימוד התורה; ובחג הסוכות אנו ממלאים את מאגרי לבנו בשמחה אמיתית. אנו יוצרים לעצמנו מלאי הגון של כוחות רוחניים ייחודיים אלו, שדי בו כדי להספיק לנו למשך שנה תמימה, עד חגיגת החג בשנית בשנה הבאה. המצוות הייחודיות לכל חג הן כלים שמאפשרים לנו לגעת באנרגיות הרוחניות הנוכחות באותו זמן.

חג הפסח הוא החג הראשון בשנה, "לוח השנה של החגים", שמתחיל בא' בניסן. מיד אחרי חג זה אנו לומדים שיעור חשוב, שתופס גם לגבי כל שאר החגים. אכן, ישנו זמן שהאלוקים קבע עבור הפסח, אבל אדם שמסיבה זו או אחרת פספס או לא הצליח להפיק תועלת מן היתרונות שהחג מציע לנו, יכול לקיים פסח אישי משלו בכל זמן שבו הוא באמת ובתמים ובכנות מייחל לסיוע אלוקי בהשגת גאולה אישית.

לפי הקבלה, חודשי ניסן ואייר הם הפכים מנוגדים. ניסן הוא חודש חדור בטוב לב אלוקי. זהו החודש שבו אלוקים גאל וממשיך לגאול אפילו את מי שאינם ראויים לגאולה. אייר, לעומת זאת, הוא חודש של משמעת עצמית ושיפור עצמי. זהו החודש שבו אנו סופרים את העומר ועוסקים בעבודה על עצמנו כדי להיות ראויים לזכות לקבל את התורה בחודש הבא. עם זאת, היהודי הסובל חרטה יכול לחוות את חג הגאולה של חודש ניסן אפילו בחודש אייר!

הלקח שביכלתנו ללמוד מפסח שני הוא שלעולם לא מאוחר מדי. אף פעם אל תחשבו: "כל האחרים כבר עזבו את מצרים לפני שבועות רבים ונמצאים כבר קרובים מאוד לקבל את התורה – ואני אפילו לא התחלתי את מסעי הרוחני! אני טמא!" אל תאמר נואש. אל תתייאש, שכן גם אתה יכול לפסוח כמנהג הפסח ולהצטרף לכל האחרים כשאתה ראוי ומוכן לקבל את התורה בחג השבועות.

אין טעם לבכות על חלב שנשפך, כי לאלוקים יש אספקה אינסופית של חלב שניתן לשאוב ממנה בכל זמן שהוא – כל עוד אנו חווים צמא אמיתי וכנה ומבטאים את תחושתנו זו בפני אלוקים.

מי ייתן שבקרוב נראה את ביאת המשיח כאשר אנו – שבתנאי הגלות העכשוויים שלנו אנו "לא טהורים" בשל "המרחק שלנו" מאלוקים – נעלה את זבח הפסח בבית המקדש השלישי בירושלים. אמן!