הבהוב, זהוב. לחיצה. ושוב. מעלית שקופה, בהירה. מהירה כזו, הדורה. נפתחת דלת, נסגרת. עולה, לא עוצרת. מצליחה בבחינה, משימה. שנה כזו. בונה. פשוט מהנה. מתרגשת, שמחה. לא פוחדת, בטוחה. קומה עשרים, חמישים… מאה ושישים. הופ! בטופ. לאינסוף. שמש זורחת, מאירה. אוויר נקי, אווירה. לשיר, לרקוד. לפחות לנסות. העולם מבטיח, זוהר. ואני למעלה. להישאר…


ואז סחרחורת, נפילה. כואבת כזו, תלולה. קודר, חשוך, ואוי הדכדוך... נגנז חלום. שלום. התבדתה תקווה. אכזבה. זהירות! סערה. סירה. הסתרה. גל סוחף, מבעית. לקרקעית מצמית. לשכוח. לברוח. אין לי כוח. לעצור את הגלגל, לוותר. רע היום. ומחר - אולי יותר…


בפרשת ויצא בורח יעקב מאחיו עשו, פונה לחרן. נוטל מאבני המקום, שם למראשותיו. והנה חלום. "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ…". עליות, ירידות. הצלחות, ואז פחות. להישאר, לאחוז. את הסולם לא לעזוב.


נד נד, נדנדה. פשוט חיים, לא אגדה. לנרמל, לנהל. לא להיבהל. לשאוף לעלות, לתת כבוד לנפילות. זה מחליש, כואב. אך זמני וחולף. לעיתים ירידה היא הפוגה, קצת מנוחה. התכנסות, לא נסיגה. להקשיב לגוף, לנשימה. בלי האשמה. להתמסר, לשחרר. לא לפרוש או לוותר.


כי גאות ושפל לא בידי הקברניט. רק לנווט את הספינה, להשיט…