חג השבועות משותף לשלושה אישים: משה רבינו (שקיבל את התורה מסיני); דוד המלך (שנפטר ביום זה); ורבי ישראל הבעל שם טוב (אף הוא נפטר ביום זה). אנו מביאים בזאת חלקים משיחת הרבי מליובאוויטש זי"ע, על השייכות שבין אישים אלו.

מסופר במדרש שהקדוש ברוך הוא בוחן את הצדיקים האם הם ראויים להיות רועי ישראל, על-ידי מרעה צאן "בדק לדוד בצאן... היה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים... אמר הקדוש ברוך הוא: מי שיודע לרעות צאן איש לפי כחו, יבוא וירעה בעמי... ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן. אמרו רבותינו, כשהיה משה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיעו... הרכיבו על כתפיו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה תרעה צאני ישראל".

וכך היה גם אצל הבעל שם טוב, כידוע שלפני שהתגלה היה הוא עוזר למלמד תינוקות, היה מוציא את הילדים ומביאם ל"חדר", עונה עמהם "אמן" אחר הקדיש, וכו'.

ולכאורה אין זה מובן: יתרו חותן משה חכם גדול היה, מגדולי שרי פרעה, ובודאי הבין גודל חכמת משה, ובפרט שמשה גדל בבית פרעה והיה אחד מהחשובים שם, וכשהגיע ליתרו היה יותר מבן ארבעים שנה. מדוע, אם-כן, עשאו יתרו רועה צאן, ובאופן כזה שהוא היה צריך לדאוג שלא יהיו רעבים וצמאים, ועד כדי כך שמשה הרכיב על כתיפו את השה?

וכן גם בנוגע לדוד: ישי אביו היה אדם מפורסם שדרש בפני קהל אלפים, ובודאי ידע את גדולת דוד, עוד בהיותו נער שהרי גדולי הדור ניכרים כבר בילדותם, ולמה עשאו לרועה צאן המתעסק בכבשים הקטנים ביותר?

וכן בנוגע לבעל שם טוב: גם קודם שהתגלה יכל היה להתעסק בענינים נעלים ביותר, ולמה התעסק דוקא עם ילדים קטנים?

ואף על פי כן, כל אלו התעסקו בענינים הנ"ל – ורק על ידי זה, ואחרי זה נעשו רועי ישראל.

וההוראה מכל זה: ישנם הטוענים שאין זה מכבודם להתעסק עם קטנים – הם למדו הרבה שנים, ראויים להיות ראשי ישיבה (או להחזיק במשרה רמה אחרת) ולומר שיעור עמוק ולהעמיד תלמידים הרבה, ובמילא אין זה לפי כבודם ומעמדם ומצבם להתעסק עם קטנים.

על זה באה ההוראה שגם הבעל שם טוב קודם התגלותו, אף שהיה אז גם גדול בתורה ובמעשים, עסק עם קטנים ביותר, והיה עוזר למלמד (שכמובן היה בדרגה נמוכה באין-ערוך מדרגתו של הבעל שם טוב). ועל דרך זה דוד שהיה מלך ישראל, ומכל מקום עסק גם עם צאן. וכן משה רבינו, שקיבל תורה מסיני, היה רועה צאן כפשוטו.

ולכן, כל הרוצים לילך בעקבות משה רבנו, דוד המלך והבעל שם טוב (ומיהו זה שאינו רוצה, חס ושלום, בזה) עליהם להתנהג כך, כבודם במקומם מונח ולהתעסק עם ילדי ישראל, גם עם הקטנים ביותר. ואדרבה: דוקא על ידי זה מגיעים לגדלות האמיתי – בדוגמת משה רבינו דוד המלך והבעל שם טוב, שדוקא על-ידי עבודתם בענינים אלו (צאן וחינוך תינוקות), נעשו רועי ישראל.