כשהמשפחה מתרחבת, ילדים נוספים מתרחבים והרבגוניות חוגגת – צפויים גם חילוקי דיעות. הטבע השונה של כל ילד (וכל הורה), יכול להביא לפעמים למתחים ואי-הבנות.

הורים מעוניינים בטוב ביותר עבור ילדיהם. הם מחפשים את נוסחת הפלא שתביא לאחדות במשפחה. אך האם קיימת נוסחה כזו? האם ניתן להגיע להרמוניה, כאשר האחד שונה כל-כך מהאחר?

אירועי מתן-תורה, והאירועים שקדמו לו, יכולים להעניק לנו את הפתרון, את הדרך לאחדות.

עשרת הדברות נפתחים בציווי "אנוכי ה' אלוקיך", "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני" – רעיון אחדות הבורא.

כמו-כן, כהכנה לקבלת התורה היה על היהודים להגיע לדרגת אחדות מקסימלית. כמו שנאמר בפסוק: "ויחן שם ישראל נגד ההר", היה עליו לומר "ויחנו" לשון רבים? משיב רש"י: מכאן שבני ישראל חנו "כאיש אחד, בלב אחד".

אך כדי להגיע להרמוניה נפלאה מעין זו יש צורך בתנאי מקדים: מטרה משותפת לכולם, שתגרום להישגים ולכשרונות של היחיד להתבטל.

ומטרה כזו אנו מוצאים כשהחומש מתאר את אירועי מתן-תורה: היהודים, אומר הפסוק, "התייצבו בתחתית ההר". הם הציבו את ההבדלים ביניהם ב"תחתית", בעדיפות שניה; את ה'הר', התורה והמצוות, הציבו בראש. הם קיבלו על עצמם את עול התורה מתוך שמחה, ומכיוון שכך לא היה מקום לחילוקי-דיעות או ויכוחים, שכן ציוויי התורה שווים אצל כולם.

כך גם בחיי המשפחה. האישה, המכונה "עקרת הבית", יכולה להביא לאחדות והרמוניה בבית בין כל בני המשפחה. כאשר היא תייסד את החיים בבית על אדני התורה והמצוות, ותביא לכך שכל בני המשפחה יתאחדו כל הזמן לצורך השגת מטרה קדושה זו, השלום ישרה בבית.