1. בנים חוגגים טקס התבגרות יהודי כשמגיעים לגיל שלוש עשרה. בגיל הזה הילד מגיע לבשלות רגשית ולשלב מפותח פיזית ומנטלית, ולכן הוא נחשב כ"בר מצווה" (בעברית: בן מצוות), בגיר שאחראי למעשיו ומחויב לקיים את המצוות ולפתח את הצד הרוחני שלו.

2. טקס ההתבגרות של הנער מסמל גם את ההצטרפות שלו למסורת שמונחלת מדור לדור והאחריות הקהילתית שלו כ'חבר השבט'. עדות מהמאה השמינית לספירה מספרת שבירושלים היה נערך טקס מיוחד לנערי בר המצווה: לכל נער היו מצמידים כחונך את אחד מהקשישים בקהילה שיברך אותו וינחה אותו בתחילת דרכו הרוחנית העצמאית. זה הנחיל לנערים הצעירים ערכים של כבוד למסורת העתיקה ורצון ללמוד מהותיקים ולהמשיך בגאווה את המורשת.

3. את יום בר המצווה מציינים בהנחת תפילין ועלייה לתורה, ורבים עושים זאת ברחבת הכותל המערבי. בקהילות יהודיות באירופה במאה השש עשרה הוסיפו לחגיגה גם אירוע או מסיבה סביב שולחנות ערוכים, מה שהפך לנוהג מקובל ונפוץ מאד.