האם התבכיינות היא דבר רע?
למה אנחנו מתבכיינים לפעמים? מתי זה מועיל ומתי זה עלול להיות הרסני? למה קוטריות כל כך מעצבנת אותנו? ואיך לומדים להשתמש בזה נכון?
עודד קרבצ'יק הוא מאמן מנטאלי ומדריך רוחני משפיע לספורטאים ידועים
כל הזכויות שמורות. אם נהנית ממאמר זה, אנו ממליצים לך להפיץ אותו הלאה, בכפוף לתנאים המפורטים במדיניות זכויות היוצרים של Chabad.org.
אולי זה כמו הסיפור:
פעם מאחורי מסך הברזל, בברית-המועצות, כשעל תורה ומצוות נענשו על-ידי המשטר בעונש חמור, ישבו כמה בחורים להתוועדות. בהתוועדות הם התעוררו מאוד ברגש של תשובה ואפילו בכו קצת.
והנה הגיעה ידיעה שבאזור מסיירת קבוצת שוטרים וכנראה היא בדרכה לכאן. מיד הסתתרו הבחורים. כעבור זמן התברר שהיתה זו אזעקת שוא, והבחורים חזרו למקומותיהם וההתוועדות המשיכה.
החסיד ר' יחזקאל פייגין המכונה חאטשע פייגין שנכח בכל האירוע שאל: מדוע כשדברו על דברים שצריכים תיקון בעבודת ה', רק בכו, וכשנודע על משטרה באזור מיד ברחו?
- אלא - ענה ר' חאטשע - שהחשש מגלות בסיביר יותר נוגע לנו וכשזה נוגע אין מה לבכות, מנסים לצאת מזה! ואילו עניינים רוחניים פחות נוגעים לנו, ולכן כולם בוכים ולא מציעים הצעות מעשיות לתיקון.
הסיפור נמצא בעמוד 31 בעיתון 'קרוב אליך' פרשת בלק תש"פ.