שאלה

"יזכור" היא תפילת זיכרון מיוחדת לנשמותיהם של הנפטרים. אנשים שהתייתמו מאב או מאם אומרים אותה. תפילת "יזכור" נאמרת בבית הכנסת ארבע פעמים בשנה: ביום כיפור, בשמיני עצרת, בחג האחרון של פסח ובחג השבועות.

בבתי כנסת רבים (בעיקר בקהילות אשכנזיות), בזמן אמירת "יזכור" המתפללים שהוריהם חיים יוצאים מבית הכנסת. מה הסיבות למנהג הזה?

עין הרע

ההסבר הנפוץ לכך שמי שיש לו הורים עוזב את בית הכנסת בזמן אמירת "יזכור" הוא שהדבר נועד למנוע קנאה ו"עין הרע" מצדם של אלו שלצערם הגדול איבדו אבא או אימא1.

בהקשר לזה מובא סיפור מחריד שמופיע בתלמוד2, על מישהו שהקניט אדם שהיה יתום משני הוריו, והיתום הביט בו ב'עין רעה' וכתוצאה מכך שני הוריו נפטרו.

אחדות

חז"ל רואים באופן חמור את מי שעומד מהצד ולא משתתף בתפילה הקבוצתית של הציבור, כי הדבר עלול להתפרש כהתרסה ולבטא כאילו הם 'לא חלק' מהציבור. לכן, מאחר שמי שהוריו בחיים לא מעוניין להשתתף בתפילת "יזכור", עדיף שיעזוב את המקום בזמן התפילה מאשר שיישאר במקום ולא ישתתף בה3.

כוח הדיבור

לפי דברי חז"ל, לדיבור יש כוח מיוחד לחולל מציאות ולגרום לשינוי. זה מסביר את החשש ב"יזכור": אם מי שהוריו בחיים יישאר בבית הכנסת הוא עלול לומר בטעות "יזכור" בעצמו, וזה עלול לגרום, חלילה, לתוצאה מחרידה ש'תצדיק' את התפילה4.

בלבול בשמות

הסבר דומה, שגם הוא קשור לכוחו של הדיבור, אומר כך: בעדות רבות בעם ישראל, אנשים קרויים בשמות של הסבים והסבתות שלהם שהלכו לעולמם, כך שלא פעם יש התאמה בין השמות שמוזכרים בתפילת "יזכור" לבין המתפללים שנוכחים בבית הכנסת שנושאים את אותו שם בדיוק. כדי לא 'לפתוח את הפה' למלאך המוות, חלילה, עדיף לצאת מבית הכנסת בזמן שמציינים את שמות הנפטרים5.

שמחת יום טוב

הסבר אחר הוא שהימצאות בבית הכנסת בזמן אמירת "יזכור" עשויה להיות בעיה הלכתית, משום שהתפילה הזו עלולה לעורר עצבות ודיכאון – וזה מנוגד לחובה לשמוח בחגים6. עם זאת, כמובן, מי שההורים שלהם נפטרו כן רשאים לומר את תפילת "יזכור", כי עבורם אמירת התפילה הזו משרה גם תחושת הקלה ושמחה מכך שהם עושים משהו טוב לזכותם של יקיריהם שנפטרו.

*

לסיום, מי ייתן ונזכה ליום שבו הקדוש ברוך הוא ינגב אחת ולתמיד את דמעותינו, ביום שבו "בילע המוות לנצח", כאשר נתאחד עם יקירינו בביאת המשיח ותחיית המתים.